למה הוצעה התורה לאומות?
לפני פטירתו מן העולם, נפרד משה רבינו מבני ישראל בדברי ברכה לכל אחד ואחד משנים-עשר השבטים.
בפתח דברי הברכה, מזכיר משה רבינו לעם את המעמד העצום של מתן-תורה בהר סיני, ואומר: "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש".
רש"י מפרש כי הכוונה היא לעובדה שלפני נתינת התורה לבני ישראל, הקדוש-ברוך-הוא הלך לשעיר, מקום מושבם של בני עשיו – והציע להם לקבל את התורה. הם ענו בסירוב – ולאחר-מכן הופיע הקדוש-ברוך-הוא לבני ישמעאל היושבים בהר פארן, והציע להם את התורה. ושוב נענה בסירוב. רק אחר-כך הציע הבורא את התורה לבני ישראל שענו בחיוב.
נשאלת השאלה: מדוע באמת לפני נתינת התורה לבני ישראל, הקדוש-ברוך-הוא הציע אותה לשאר אומות העולם? הרי הבורא הכיר את תכונות נפשם של האומות, ובוודאי ידע מראש שהם לא ירצו לקבל את התורה ואת הוראותיה1!
מהותה של הבחירה
להבהרת הדברים, יש לעמוד על משמעות העובדה, שבמתן-תורה הקדוש-ברוך-הוא שהוא נותן התורה, בחר בעם ישראל:
על מהות הבחירה, מוסבר בספרי חסידות2 כי כאשר עומדת בפני האדם אפשרות של טוב ורע, והוא מעדיף את הטוב, אין זו בחירה בדבר הטוב, שכן העדפתו את הטוב איננה בחירה מרצונו החופשי, אלא מושפעת מהמעלות והיתרונות של הדבר עצמו.
רק כאשר עומדים לפני האדם שני דברים זהים לחלוטין, ולמרות ששניהם שווים במעלתם, הוא מעדיף אחד מהם על-פני השני, ההעדפה היא מתוך רצון פנימי עמוק על-שכלי. ודווקא זו היא בחירה אמיתית.
על-פי עיקרון זה, גם כאשר הקדוש-ברוך-הוא בחר בעם ישראל במתן-תורה – כנאמר3 "אתה בחרתנו מכל העמים" – לא היה זה בעקבות מעלות מיוחדות של עם ישראל, אלא מרצונו העמוק ואהבתו הגדולה של הבורא לעמו. בחירה שמעל ומעבר להסבר ונימוק כזה או אחר.
להעריך את המתנה הגדולה
זו הסיבה לכך שההצעה לקבל את התורה, באה גם לפני האומות. באותה עת הקדוש-ברוך-הוא התעלם, כביכול, מהמעלות והחסרונות של הנבראים. ולכן, לא התייחס כלל לרצונות ולתכונות של אומות העולם, והציע גם להם את התורה.
נמצא, כי כאשר בסופו של דבר, הבחירה הייתה לתת את התורה לבני ישראל, לא היה זה מחמת מעלה כזו או אחרת שבני ישראל התברכו בה, אלא רק מצד אהבתו העצומה של הבורא לעמו.
התבוננות בכך, תביא להכרה באהבה העצומה של אבינו שבשמים לבני ישראל בניו, וכך נלמד להעריך ולייקר עוד יותר את המתנה הגדולה שקיבלנו מאהבתו אותנו – תורתנו הקדושה.