שברי לוחות – לשם מה?
לאחר שבני ישראל עשו את עגל הזהב, ירד משה רבינו מן ההר ולוחות הברית בידו. כשראה משה את העגל, השליך מידיו את הלוחות ושבר אותם. לאחר מכן, עלה משה להר פעם נוספת, וקיבל את הלוחות השניים.
חז"ל אומרים בארון העדות שבקודש הקדשים, היו מונחים הלוחות השניים, ולצדם שברי הלוחות הראשונים1.
ונשאלת שאלה:
מה הצורך בכך, מדוע לשמור את שברי הלוחות הראשונים? במיוחד שהדבר מזכיר את חטאם של בני ישראל בעגל!
שתי גישות ללימוד התורה
ההסבר טמון בהבנה שהלוחות השלמים ושברי הלוחות, מסמלים שני דברים שונים, ואפילו הָפכיים, הנדרשים כדי ללמוד ולקלוט את התורה.
הלוחות בהן נחקקו עשרת הדיברות, מסמלות את הצורך בכך שהתורה תהיה חקוקה בראשו ושכלו של היהודי. אותיות החקוקות באבן, הופכות להיות דבר אחד ממש עם האבן ולא ניתן להפריד בין האותיות והאבן. כך גם לימוד התורה, צריך להיקלט בשכלו של היהודי ברמה של חקיקה. כך הוא יתחבר ויזדהה לחלוטין עם דברי התורה הנלמדים, ולא יסתפק באמונה בתורה בלבד.
לעומת זאת, שברי הלוחות מסמלים את הצורך בכך שלימוד התורה יהיה מתוך ביטול של הישות העצמית. לגשת ללימוד התורה מתוך ידיעה והכרה שהתורה היא "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים"2, מעל ומעבר ליכולת ההשגה והתפיסה של בן-אנוש.
כוח מארון העדות
לכאורה, יש כאן שתי גישות הָפכיות. דגש על השכל האישי וההבנה מצד אחד, מול ביטול המציאות וענווה מצד שני. הימצאותם של הלוחות ושברי הלוחות אלו לצד אלו, מלמדת אותנו על הצורך בשילוב של שני הדברים.
איך יתכן לשלב בין גישות מנוגדות כל-כך?
התשובה היא ששתיהן נמצאות "בארון העדות". ארון שעליו נאמר "מקום הארון אינו מן המידה"3, והוא לא תפס מקום בשטח הצר של קודש-הקדשים, כי הוא דבר שאינו מוגבל במגבלות הטבע. בכוח העל-טבעי שהקדוש-ברוך-הוא נתן בארון העדות, יכול היהודי לשלב בין הגישות.