למה אסור להשתקע במצרים?
בני ישראל מְצוּוִים למנות מלך ושליט שינהיג את העם. בד-בבד, הקדוש-ברוך-הוא נותן הוראות ברורות ושורה של הגבלות, כיצד המלך צריך להנהיג את העם ואיך עליו להתנהג בחייו הפרטיים.
אחד הציוויים הוא, שאסור למלך להשיב את בני ישראל לארץ מצרים לעולם. ציווי זה רלוונטי גם בימינו, ואכן לפי ההלכה אסור ליהודי לקבוע את מגוריו בארץ מצרים1.
הנימוק לציווי זה הוא, כי מאחר והעם המצרי הוא בעל תכונות שליליות ומידות רעות, לא ראוי להשתכן לידו, כדי לא ללמוד ממנו.
פרט לכך, ההיבדלות מהעם המצרי באה לידי ביטוי באיסור נוסף שגם הוא נועד להבדיל את בני ישראל מהמצרים – האיסור להתחתן עם מצרי שהתגייר, עד שיעברו שלושה דורות. כאמור, איסור זה נובע מאותה סיבה של התרחקות מהתכונות והמידות השליליות של המצרים.
איסור זה, האחרון, לא נוהג בימינו. וכדברי הרמב"ם2: "כשעלה סנחריב מלך אשור, בלבל כל האומות ועירבם זה בזה, והגלה אותם ממקומם, ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה, אנשים אחרים הם".
נשאלת השאלה: מאחר והמצריים שנמצאים במצרים כעת 'אנשים אחרים הם', בני אומות אחרות, מדוע עדיין חל האיסור לגור במצרים מחשש של לימוד ממעשיהם, הרי המצרים ההם כבר אינם קיימים?
מיעוט קטן ומוגבל
ההסבר קשור במציאות בשטח בפועל:
על-אף שסנחריב אכן בלבל את כל אומות העולם והעביר אותם ממקום למקום, אין ספק שנותרו במצרים לפחות מעטים שהמשיכו להתגורר במדינה. אם כי מאחר שהיו מיעוט קטן, התכונות שלהם לא בלטו, והייתה להם השפעה מוגבלת על המדינה.
עם זאת, יהודי שיתגורר בסמיכות לצאצאי אותם מצרים, עלול הוא ללמוד ממעשיהם ולאמץ מידות לא טובות. לכן נאסר על בני ישראל לגור במצרים לעולם.
פרישה והיבדלות מוחלטת
לעומת זאת, האיסור להתחתן עם מצרי שהתגייר, נובע מכך שגם כאשר מצרי התגייר, גיורו לא מלמד על פרישה מוחלטת מההווי המצרי והתכונות המצריות. לכן, רק לאחר שלושה דורות, רשאים צאצאיו להתחתן עם יהודים.
אך כאשר אותו מצרי מהווה מיעוט קטן ביותר באוכלוסייה המצרית והוא מבקש לפרוש ולהיבדל גם ממיעוט זה, רצונו מוכיח שההיבדלות שלו ממצרים היא מוחלטת, ואכן הוא רוצה להיטמע בעם ישראל ולאמץ את המידות הטובות של בני ישראל. לכן בימינו איסור נישואי גר מצרי, לא קיים עוד.