לידות או יולדות
אחד מבגדי הכהן הגדול היה האפוד, העשוי כעין סינר, בעל שתי כתפיות. בכל אחת מהכתפיות שובצה אבן, עליה נחקקו ששה משמות שבטי ישראל, כשעל שתי האבנים יחד חקוקים שמות שנים-עשר השבטים.
לגבי הסדר בו נכתבו שמות השבטים על האפוד, נאמר שהיה זה "כתולדותם"1. הפירוש הפשוט הוא ששמות השבטים הופיעו לפי הסדר שבו נולדו2. אולם הרמב"ם מפרש את המילה "כתולדותם" – כפי היולדות, כלומר השמות נחקקו לפי הסדר שבו האימהות ילדו. תחילה בני לאה שילדה ראשונה. לאחר מכן בני בלהה וזלפה, ולבסוף בני רחל שילדה אחרונה3.
ונשאלת השאלה:
השמות של כל השבטים נחקקו על שתי אבני האפוד, כדי להזכיר את צדקתם הגדולה ואת זכות האחדות ששרתה ביניהם. לפיכך, מתאים יותר להתייחס בהקשר זה אל השבטים כמקשה אחת. אם כן, מדוע הופיעו לפי הרמב"ם השמות בצורה שמדגישה את העובדה שמדובר בקבוצות נפרדות, כילדים לאימהות שונות?
אחדות אמיתית, לא טכנית
כדי להבין את שיטת הרמב"ם, יש להתבונן ולעמוד על מהותה של אחדות אמיתית. במבט ראשון נראה, שאחדות פירושה שכולם זהים והכל תואם. באחדות מסוג זה אין חילוקי דעות, אין מריבות ומחלוקות, וכולם חיים יחדיו בשלום ובשלווה.
אולם האמת היא, שזו איננה אחדות אמיתית. בצורה כזו, אף אחד לא מקריב למען השני, וייתכן שגם לא אכפת לו כלל מהזולת. הסיבה לכך שאין ביניהם מריבות, היא טכנית לחלוטין.
לעומת זאת, אחדות אמיתית היא דווקא כאשר אין הסכמה. כאשר ישנם הבדלים וקיים שוני בין אחד לשני. ואם גם מול הבדלים וחוסר הסכמה יודעים להתאחד, לוותר, להקריב ולהרגיש מציאות אחת – זו אחדות אמיתית.
תזכורת לוויתורים
כעת מובנת שיטת הרמב"ם. דווקא מאחר שחקיקת שמות השבטים הייתה כדי לתת ביטוי לאחדות ביניהם, הייתה זו חקיקה בצורה שהדגישה את ההבדלים ביניהם. כך מובנת ומודגשת מעלת האחדות שלהם שהייתה כל-כך חזקה וכל-כך אמיצה, למרות ההבדלים.
החקיקה של שמות השבטים על האפוד, משמשת תזכורת לחשיבות של אחדות אמיתית. כאשר יש אחדות ונעשים ויתורים למרות ההבדלים והשוני, הדבר מביא נחת-רוח לבורא, ומעשינו עולים לרצון לפני ה' יתברך.