כריתת ברית
אחד המאורעות המשמעותיים ביותר בפרשת השבוע, הוא ללא ספק מעמד 'ברית בין הבתרים'. במעמד זה הורה הקדוש-ברוך-הוא לאברהם אבינו לקחת בהמות אחדות, לבתר כל אחת מהן לשניים, להניח את הבתרים זה מול זה ולעבור ביניהם1. מעמד זה מסמל את כריתת הברית בין הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל ואת אהבתו לעמו. כשם ששני חלקי הבהמה מהווים גוף אחד שלם, כך הקדוש-ברוך-הוא ובני ישראל הם כגוף אחד מאוחד.
לאחר מכן, אברהם נרדם וחווה התגלות אלוקית מדהימה. באותה שעה הקדוש-ברוך-הוא מגלה לאברהם את העתיד לקרות לבני ישראל. הם ישתעבדו לעבדים במצרים, ובסוף תקופת השעבוד המרה, יִגָאֲלוּ ממצרים ויצאו ברכוש גדול2.
כאמור, מעמד כריתת הברית הוא ביטוי לאהבה העצומה השוררת בין שני כורתי הברית, ונשאלת השאלה: האם זה המועד הראוי לספר על הצרות והסבל שבני ישראל עלולים לחוות?! האם לא היה מן הנכון לגלות על כך במועד אחר?!
שעת החורבן – עת חיובית
על שני הכרובים שהיו מעל ארון הברית בקודש הקדשים, נאמר בתלמוד3, כי בשעה שהיו בני ישראל עושים את רצון ה', היו פני הכרובים מכוונים זה כנגד זה. ואילו בעת שבני ישראל היו מְפֵרִים את רצון ה', היו ראשי הכרובים מוסבים כל אחד לצד אחר. עם זאת, בזמן חורבן בית המקדש, נכנסו הרומאים לבית המקדש וראו את הכרובים כשפניהם זה מול זה.
עובדה זו מעלה תמיהה גדולה: אין ספק שזמן חורבן הבית, היה עת חרון וכעס למעלה. אם כן, כיצד יתכן שדווקא באותה שעה פני הכרובים סימלו את מעמדם של בני ישראל כתקין ורצוי?
ההסבר הוא, שלפעמים הקדוש-ברוך-הוא מבקש להשפיע לבני ישראל שפע גדול של טובה וברכה, אך דווקא מחמת עוצמתה הגדולה של ההשפעה, לא ניתן להוריד אותה לעולם בצורתה המקורית, ולעיניהם של בני אדם המוגבלים היא נראית כמאורע מצער ומר. רק לאחר זמן, ניתן להבין את התכלית החיובית של מאורעות מסוג זה.
זה מה שאירע בשעה שנחרב בית המקדש. באהבתו הגדולה לבני ישראל, הקדוש-ברוך-הוא רצה להביא להם השפעה מיוחדת, עוצמתית ביותר. והשפעה גדולה כל-כך יכולה לבוא רק כהקדמה לחוויה כואבת ומצערת. לכן פני הכרובים בזמן החורבן היו כתיקונם, כי למרות שלעיני הרואים זו הייתה שעה של הסתר פנים, לאמיתו של דבר זו הייתה שעה שבה אהבתו של הקדוש-ברוך-הוא לעמו הייתה בשיאה.
במבט פנימי
לכן, דווקא במעמד כריתת 'ברית בין הבתרים', מעמד שמבטא את האהבה הגדולה של הקב"ה לבני ישראל, הקדוש-ברוך-הוא מודיע לאברהם אבינו על הגלות והשעבוד הצפויים לבני ישראל במצרים. וזאת, כי במבט עמוק ופנימי יותר על הדברים, מבינים שלא מדובר באירועים של כאב וצער נטו, אלא להיפך. הגלות והשעבוד עצמם הם התחלה של גאולה גדולה.
עלינו לדעת, שגם הגלות הנוכחית עומדת להסתיים במהרה, ובביאת המשיח בקרוב ממש נבין כיצד כל המאורעות הקשים בגלות, בעומק ובפנימיות הדברים, טובים וחיוביים.