דרשה
לשבת

רק ‘יום תרועה’?!

ראש-השנה הוא יום הדין והמשפט של האדם ושל הבריאה כולה, ויום קבלת מלכות ה’ מחדש. ואולם בתורה שבכתב נמנית רק מצוה אחת ייחודית לראש השנה - תקיעת שופר.

ונשאלת השאלה: מה עניינה ומשמעותה של מִצְוַת התקיעה בשופר, ואיך היא מהווה ביטוי לעניינו ומהותו של ראש-השנה?

דרור, הכתרה - והתעוררות תשובה

מנהג מקובל בחסידות הוא, לשיר ניגונים ללא מילים. כאשר לשיר יש מילים, הכוונה בשיר מצטמצמת לעניין מסוים. אמנם בניגון ללא מילים, הכוונה יכולה להתרחב עד אינסוף, וכל אחד ואחד יכול לכוון כפי עניינו.

כך גם תקיעת השופר. קול השופר הוא “קול פשוט”, צעקה פשוטה, ללא מילים. ומוסבר, כי השופר מוזכר בתורה בשלל הקשרים, מהם עולה כי תקיעת השופר בראש-השנה פועלת פעולות שונות - וכולן טובות ונכונות.

במצוות היובל, מוזכרת תקיעת-השופר כדבר המסמל דרור וחירות - “וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה… וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ¹”. כך גם בראש-השנה אנו חוגגים את השוני בינינו לבין אומות העולם, בכך שהם מונהגים לפי הנהגת הטבע והמזלות, ואילו אנחנו נמצאים מעל מגבלות הטבע, ומונהגים בהשגחה ישירה מאת ה’.

בספר מלכים² אנו פוגשים בתרועת-השופר כשייכת לעניין המלכת והכתרת מלך - “וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל, וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר, וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה". כך גם בראש-השנה אנו ממליכים את הקדוש-ברוך-הוא למלך עלינו ועל העולם כולו, ומתחזקים לשוב בתשובה, כדי שרק נאמנותנו לקדוש-ברוך-הוא תוביל ותנחה את מעשינו.

והעניין המוּכָּר ביותר של תקיעת השופר, לעורר את ליבנו לשוב בתשובה, נלמד מהכתוב בספר עמוס³ - “אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר, וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ”.

קול השופר לעתיד לבוא

תקיעת השופר, נועדה גם להזכיר אירועים חשובים שקרו בעבר, ואירועים חשובים שעתידים להתרחש.

“אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש-ברוך-הוא: תִּקְעוּ לְפָנַי בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפניי!”⁴ - כשאנו תוקעים בקרן של איל, אנו מזכירים את זכותו של יצחק אבינו, שהיה מוכן למסור את נפשו על קידוש השם, וטבע את התכונה הזאת בליבותינו. בנוסף, תקיעת השופר מזכירה את מעמד הר סיני⁵, בו קיבלנו את התורה, ונבחרנו להיות תחת הנהגתו הישירה של הקדוש-ברוך-הוא.

לסיום, מזכירה לנו תקיעת-השופר את הימים שיבואו לעתיד לבוא, בהם יהיה ה’ למלך על כל הארץ, ונזכה לקיבוץ גלויות ולתחיית המתים, כמאמר הנביא: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם"⁶, וכן בפסוק: “כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ, כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ, וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ"⁷, ו”שוכני הארץ” הם המתים שעתידים לשוב ולחיות, כמאמר הפסוק: “הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר⁸”.

יהי רצון, שנזכה במהרה לשמוע באוזנינו את קול שופרו של משיח.

1. ויקרא, פרק כ”ה, פסוקים ט’-י’. ↩

2. מלכים-א’, פרק א’, פסוק ל”ט. ↩

3. פרק ג’, פסוק ו’. ↩

4. תלמוד בבלי, מסכת ראש-השנה דף ט”ז, עמוד א’. ↩

5. ככתוב (שמות, פרק י”ט, פסוק ט”ז): “וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד". ↩

6. ישעיהו, פרק כ”ז, פסוק י”ג. ↩

7. שם, פרק י”ח, פסוק ג’. ↩

8. שם, פרק כ”ו, פסוק י”ט. ↩