דרשה
לשבת

גם סקילה וגם כרת?

בספר ‘יהושע’ מסופר על עכן, שמעל בחרם שהחרימו ישראל במלחמת יריחו, ולכן התחייב סקילה. לפני מותו של עכן, פונה אליו יהושע ואומר לו: “מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה"¹. והמשנה מדייקת: “ביום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא”. כלומר, הסקילה שנסקל עכן, הועילה לכפר על מעשיו² ו”יש לו חלק לעולם הבא”.

מסיפורו של עכן, נלמדת ההלכה: “היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות, אומרים לו התוודה, שכן דרך כל המומתין מתוודין, שכל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא”³. כלומר, קודם סקילתו, החוטא צריך להתוודות. ואם יתוודה, יזכה ויהיה לו “חלק לעולם הבא”.

בפרשתנו מדובר על ה’מולך’ שהיא עבודה זרה חמורה. התורה מפרטת את עונשו של אדם שהעביר את בנו או את בתו באש לפני ה’מולך’ ואומרת: “וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר, אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת, עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן, וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ"⁴.

ונשאלת השאלה:

הרי גם מי שעבר עבירה שעונשה סקילה, “יש לו חלק לעולם הבא”. אם כן, מדוע נאמר על העובד ל’מולך’ שמתחייב סקילה, שהוא נכרת מקרב עמו?

זעקות הילדים

להבהרת הדברים יש להקדים, כי האנשים שעבדו ל’מולך’, האמינו שהשמש היא הכוח החזק ביותר שמושל בעולם. ומאחר שהשמש מושלת ביסוד האש, הם האמינו שאם יעבירו את אחד מבניהם באש כקורבן לשמש, הדבר ישמור על שאר משפחתם. בהעברת בנם באש, הם כאילו אמרו לשמש: ‘הכל ממך ומידך, ולכן אנו מחזירים לך משלנו’.

עבודת ‘מולך’ מפורסמת, הייתה נעשית בגיא בן-הינום בירושלים⁵. ההורים היו שורפים את בניהם בעודם חיים, בעוד שמסביב עמדו אנשים שהיו מתופפים, תוקעים וצועקים, כדי שזעקותיהם של הילדים הנשרפים לא יישמעו, ולא ייכמרו רחמי הוריהם עליהם.

הניגוד המוחלט למסירות-נפש

אמרו חכמינו זיכרונם לברכה⁶: “הרוגי מלכות, אין אדם יכול לעמוד במחיצתן”. (‘הרוגי מלכות’ הם יהודים אשר הוצאו להורג על-ידי גויים בשל היותם יהודים או עקב שמירת המצוות). מכאן שמסירות-נפש לשם שמים, היא דבר כל-כך נעלה, שלא ניתן להכיל את מדרגתה ואת שכרה.

ממעלתם העצומה של ‘הרוגי מלכות’, נלמד בקל וחומר את פחיתותם הנוראית ועונשם החמור של אלו שהיו מוכנים למסור את נפש בניהם ובנותיהם לשם עבודה זרה. לאנשים אלו ולאכזריותם הנוראה, אין מקום לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ולכן התייחד להם דין יוצא-דופן בחומרתו, והם גם נסקלים בעולם הזה וגם מספידים את חלקם בעולם הבא.

1. יהושע, פרק ז’, פסוק כ”ה. ↩

2. כפרה שנשלמה באמצעות הווידוי. ↩

3. מסכת סנהדרין, פרק ו’, משנה ב’. ↩

4. ויקרא, פרק כ’, פסוקים ב’-ג’. ↩

5. ראה ירמיה, פרק ז’, בסופו. ↩

6. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ’, עמוד א’. ↩