למה דווקא כאן “ויראת”?
בפרשתנו נימנו מצוות רבות, אך רק באיסור ‘לקלל חרש’ ו’לתת מכשול לפני עיוור’ נוספו המילים “וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ”. הביטוי מופיע בפרשה פעם אחת נוספת לגבי מצוות-עשה - “מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן, וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ אֲנִי ה’”1.
ונשאלת השאלה:
הרי קיום כל המצוות נובע מיראת ה’, ואם כן, מדוע נוסף הדבר דווקא במצוות אלו?
הגנה על חלשים
להבהרת הדברים נקדים, שבסמיכות לפסוקים אלה נאמרו קבוצת איסורי לאווים - “לֹא תִּגְנֹבוּ, וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר, וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱ-לֹהֶיךָ אֲנִי ה'. לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל, לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר”2. אלו הם ציוויים שגם ההיגיון האנושי מבין ומסכים, שמן הראוי להנהיגם בכל מדינה מתוקנת, אך גם בהם חוזרת התורה ומדגישה “אֲנִי ה’”, ללמדנו שעלינו לקיים את הציוויים לא משום שכך מחייב ההיגיון שלנו - אלא כיוון שכך ציווה ה’, בורא העולם ומנהיגו.
האיסורים “לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ" ו”לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר", מתייחסים למציאות בה לאדם אחד יש יתרון וכוח על פני חברו, והוא יכול להשתמש בו לרעה, כמו מעסיק ועובד. והמציאות בה הפערים בין החזק לחלש ניכרים ביותר, היא גם ביחס שבין אדם בריא לעיוור או חירש.
העיוור איננו יודע להיכן הוא הולך ומה ניצב לפניו, והחירש לא שומע דבר מהמתרחש סביבו. זו הזדמנות נוחה למי שמעוניין לנצל את כוחו על פני מישהו אחר, ללעוג לו, או אפילו להשיג רווח בעורמה, בזכות יתרונו על החלש. לכן מדגישה כאן התורה: “וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ” - העיוור אמנם לא רואה את המכשול שמונח לפניו, והחירש לא שומע את הקללה שקיללו אותו, אבל יש מי שדואג לאותם חלשים - וממנו יש לירא.
העונשים על ניצול וזלזול
הסבר נוסף לתוספת “וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ”, קשור לעונש שעלול לקבל הרשע שמשתמש בחולשות הזולת לטובתו האישית. התורה מזהירה את החוטא שעליו לירא מהקדוש-ברוך-הוא, ואם לא כן - הוא עלול למצוא את עצמו בעל-מום בדיוק כמו החירש והעיוור שהוא מתעלל בהם.
דבר נוסף ששייך לאותו סוג של תופעות שליליות, הוא זלזול בזקנים מצידם של צעירים, שלועגים לגופם של הזקנים שכבר אינו בשיא כוחו, או לשכלם שכבר איננו צלול כמו שהיה. לכן מוסיפה התורה ומזהירה: “וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ” - הלועג לזקן ומתעלל בו, עלול להיענש שהוא עצמו לא יזכה להגיע לזִקנה ולשיבה כמוהו.