למה פותחים בפנייה לישראל?
אנו עומדים בפתחו של ספר ויקרא. חכמינו זיכרונם לברכה כינו את ספר “ויקרא” בשם “תורת כהנים”, בשל העובדה שמרבית הציוויים שבו נועדו לכוהנים, והם עוסקים בעבודת הכוהנים במשכן, החל מעבודת הקורבנות שבפרשתינו.
ואכן, רבים מהציוויים שהקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶה את משה רבינו בספר “ויקרא”, מכוונים ישירות אל הכוהנים, כגון: “צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר”1, “דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר”2 ועוד.
נשאלת השאלה:
מדוע, אם כן, נפתח הספר בפסוק "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה’, מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם”? כלומר, מהי הסיבה לכך שדווקא הציווי הפותח את ספר “תורת כהנים” מכוון לאוזניהם של כל ישראל, בעוד שלכאורה היינו מצפים שהפתיחה תהיה בציווי שפונה אל הכוהנים עצמם?
הרצף של “בראשית”, “שמות” ו”ויקרא”
ההסבר טמון בסדר חומשי התורה, שספר “בראשית” עוסק בבריאת העולם, בסיפורי הדורות הראשונים וענייני אבותינו הקדושים. בספר “שמות” מתוארת גלות מצרים והגאולה המופלאה ממנה, עד לשיא השיאים במעמד הר-סיני. ספר “שמות” עוסק גם בשבר שבחטא העגל ובכפרה שכיפר הקדוש-ברוך-הוא לישראל, ומסתיים בתיאור המשכן שהקימו בני ישראל כדי שהשכינה תשרה בתוכם.
וספר “ויקרא” הוא המשך ישיר של ספר “שמות”, ועניינו ללמד כיצד יעבדו הכוהנים במשכן, אותו הקימו בני ישראל לכבודו של הקדוש-ברוך-הוא.
בזכות העמל והנדיבות
רעיון זה שספר “ויקרא” הוא המשך של ספר “שמות”, ניכר ביותר בפתיחתו של ספר “ויקרא”. כזכור, ספר “שמות” נחתם בכך שהענן וכבוד ה’ שרו על המשכן, ולכן לא היה יכול משה להיכנס אליו. ואכן, ספר “ויקרא” פותח ואומר שהקדוש-ברוך-הוא התיר למשה לשוב ולהיכנס אל הקודש פנימה, ולקבל את דבר ה’, ככתוב: “וַיִּקְרָא3 אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה’ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר”.
בפרשיות ‘ויקהל’ ו’פקודי’, הדגישה התורה את רוח ההתנדבות הגדולה של עם ישראל ששרתה בעם בעת בניית המשכן. בני ישראל שטרחו כל-כך בבניית המשכן, ציפו בכיליון עיניים לדבר ה’ שיבוא ויתגלה אליהם מן המשכן. לכן, הציווי הראשון שיצא מבין הכרובים התייחד לכל ישראל, כדי לכבדם ולשבחם על העמל הרב שעמלו בבניית המשכן - “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם”.