דרשה
לשבת

מי עובד?

לאחר שהתורה מפרטת את מתנות הכהונה, ומְצַוָה שהלויים יקבלו מעשר מתבואת בני ישראל, היא מסיימת ואומרת: "ועבַד הלוי". ונשאלת השאלה: מדוע אחרי הציווי על מתנות הכוהנים, לא נאמר בתורה "ועבַד הכהן" או ביטוי דומה?

להבהרת הדברים, יש להקדים ולעמוד על מהות ההבדל בין הכוהנים ללויים, לפי פנימיות הדברים.

בין חוכמה לבינה

כאשר אדם מבין רעיון שכלי, יש כאן תהליך בשני שלבים. השלב הראשון הוא הברקה ראשונית - נקודת הרעיון בלבד, ללא ירידה לפרטים. שלב זה נקרא "חוכמה". ומאחר שמדובר בנקודה שבאה כהבזק של ברק¹, נאמר בספר איוב²: "והחכמה - מֵאַיִן תִּמָּצֵא". כלומר, ההבזק מגיע דווקא על ידי ביטול המציאות האישית, ממקום של "אַיִן".

בשלב הבא, נקודת החוכמה מתפתחת לפרטי פרטים, וזוהי ה"בינה" - האדם מתבונן ומבין את הדבר לעומקו. כשהרעיון נקלט היטב במוחו, הוא מעורר רגש בליבו. ולשם כך, לא רק שהביטול האישי איננו תנאי, אלא האדם נדרש להכניס לתהליך את מציאותו, כדי שההבנה תשפיע על רגשותיו.

גם ביטול וגם רגש

ההבדל בין עבודת הכוהנים לזו של הלויים, מקביל להבדל שבין 'חוכמה' ל'בינה'³. הכוהנים עבדו בביטול מוחלט, וכפי שנאמר בזוהר⁴ שעבודתם נעשתה "בחשאי". לכן עבודתם לא נאמרה בפירוש בתורה בלשון "ועבַד הכהן". ואילו הלויים עבדו באופן גלוי וניכּר, לעורר את המידות לעבודת ה', ולכן עבודתם במקדש הייתה בקול ובניגון⁵, וכן היא מפורשת בתורה: "ועבד הלוי".

וזהו פירוש הפסוק: "ועבד הלוי הוא", שעבודת הלויים הייתה להוציא את מידות האהבה והיראה לה' מן ההעלם - מבחינת "הוא" (בינה), עלמא דאתכסיא (העולם המכוסה) - אל הגילוי, לעלמא דאתגליא (העולם הגלוי), על ידי ההתבוננות בגדוּלת ה'⁶.

ולכן הייתה עבודתם בשירה ובנגינה בכלי-נגינה שונים, כמו שכתוב⁷: "הללוהו בתקע שופר… הללוהו בצלצלי תרועה". הכלים מסמלים את סוגי ההתלהבות שבלב: קול השופר ו"צלצלי תרועה" - כנגד ההתלהבות הבאה ממרירות ולב נשבר, וה"עוּגב" - כלי של שמחה, כנגד האהבה לה'. כל זה כדי להמשיך את אהבת ה' ויראתו מן ההעלם אל הגילוי⁸.

על כל אחד ואחת מישראל מוטל לעבוד את ה' בשני האופנים גם יחד. מצד אחד, עבודת ה' צריכה להיות מתוך ביטול גמור (כעבודת הכוהנים), אך מצד שני על האדם לעורר תחילה את רגש הלב על-ידי עבודת ה' באופן מורגש וגלוי (כעבודת הלויים), הגורם לו להתלהב ולעבוד את בוראו בחיוּת, ב"יתר שאת ויתר עוז"⁹.

1. ראה ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ג'. ↩

2. פרק כ"ח, פסוק י"ב. ↩

3. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת קורח, דף נ"ה, ב'. ↩

4. חלק ג', דף ל"ט, עמוד א'. וראה 'ליקוטי תורה', פרשת מטות, דף פ"ו, ג'-ד'. ↩

5. ראה בספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק נ'. וראה זוהר, חלק ג', דף קע"ז, עמוד ב'. ↩

6. ראה גם 'ליקוטי תורה', פרשת קורח, דף נ"ה, ב'-ג'. ↩

7. תהילים, פרק ק"נ, פסוקים ג'-ד'-ה'. ↩

8. 'ליקוטי תורה', פרשת קורח, דף נ"ה, ג'. ↩

9. בראשית, פרק מ"ט, פסוק ג'. ↩