על מה המהומה?
קורח היה אכול קנאה. הוא פנה למשה ולאהרן בדברי ביקורת קשים, ודרש לפתוח דיון על תפקיד הכהונה הגדולה. הוא טען גם 'די לאפליה!' ושאין סיבה שהכוהנים יהיו עליונים על שאר בני לוי.
מה הכעיס את קורח, וגרם לו לקנא כל-כך בכוהנים?
במדרשי חכמינו1, מובא שקורח נזעק על אי-שוויון שנִגלה אל מול עיניו. בעוד שהלויים הצטוו לגלח את כל שערותיהם, ככתוב: "והעבירו תער על כל בשרם"2, בכוהנים, אין אזכור לכך, על אף שגם הם עבדו במקדש, ואפילו בתפקידים בכירים יותר. ועל כך קורח נזעם.
אך עדיין צריך להבין: האמנם כל מה שהכעיס את קורח היה שהלויים נדרשים לגלח את שערותיהם, ואילו הכוהנים לא? האם על כך הוא יצא למרוד במשה ואהרן?!
אור השערות
הכתוב אומר: "ומבשרי אחזה א-לוֹה"3. כלומר, מגוף האדם ניתן ללמוד ולהכיר דרגות רוחניות עליונות. וגם השערות הן משל לאור גבוה ביותר: כשם שהשֵׂעָר צומח ויונק את חיותו מהראש והמוח4, כך האור הזה מגיע ישירות מחוכמתו של הקדוש-ברוך-הוא. גידולן של השערות מורה על השפעתו של אותו אור נעלה, בעוד שגילוחן מורה על העדר ההשפעה ממדרגה זו.
קורח התרעם על כך שמפני שהוא לוי, הינו נדרש לגלח את שערותיו - כלומר, אינו ראוי להשפיע את האור הגבוה, אותו ממשיכים ומשפיעים אהרן ובניו. הוא לא השכיל להבין, שכך ציווה הקדוש-ברוך-הוא משום שהלווים עובדים את ה' במידת הגבורה, שורש ההסתר והצמצום, וכשצועדים בקו זה, קיימת סכנה שהאור המצומצם יהיה מקור של חיוּת לקליפות ולכוחות הטומאה. לכן הצטוו הלווים לגלח את כל שערותיהם5. (הכוהנים, לעומת זאת, מייצגים את מידת החסד. שורשם הוא מבחינת "ורב חסד", והם ממשיכים על ידי שערותיהם קדושה עליונה [וכך גם אהרן הכהן בזקָנו היורד על פי מידותיו6], ולכן הם אינם נדרשים לגלח את שערותיהם7).
האיזון הנכון
מצד שני, התנהגות של צמצום הבאה ממידת הגבורה, הכרחית בעבודת ה', כי ללא צמצום של האור האלוקי הנעלה, האדם לא יוכל להכיל אותו. אך יש לזכור שהנהגה באופן של גבורה וצמצום תמידי של האור האלוקי, יכולה להוביל לכך שהנפש הבהמית תשאב מהאור הזה חיוּת וכוחות, ותנצל אותו לצרכיה שלה8. על כן יש לנהוג בדרך ביניים - לא להשפיע ללא גבולות, אך גם לא לנקוט באופן של צמצום רב. והאיזון הזה, בשילוב נכון של השפעה מצד אחד, וצמצום מצד שני, הוא המתכון הבטוח לעבודת ה' בצורה הטובה והמוצלחת ביותר.
במדבר רבה, פרשה י"ח, פיסקא ד'. ↩
במדבר, פרק ח', פסוק ז'. ↩
איוב, פרק י"ט, פסוק כ"ו. ↩
ב'ליקוטי תורה', פרשת קורח (דף נ"ג, א'), מבואר, כי למרות שהשערות אינן מאוחדות עם האדם כמו איברי גופו, ולכן גזיזתן אינה גורמת לאדם כאב, אך אף-על-פי-כן, בשורשן הן מחוברות למוח ומשם הן יונקות, רק שההארה שבהן הצטמצמה עד שהן נעשו כמו דבר נפרד. וראה בפרשת נשא, בדרשה "שערה מופלאה". ↩
ראה גם בפרשת בהעלותך, בדרשה "לצמצם נכון". ↩
תהילים, פרק קל"ג, פסוק ב'. ↩
לפי 'ליקוטי תורה', פרשת קורח, דף נ"ד, ב'. ↩
כמבואר לעיל, בדרשה "רק בחסד וברחמים". ↩