בעל שם
כאשר קורח יצא למרוד במשה ואהרן, הוא יודע שאין בכוחו לעשות זאת לבדו. לצורך תִגבור, הוא לוקח עימו מאתיים וחמישים איש, מחשובי ומבכירי עדת בני ישראל, ויחד הם יוצאים לערער על מעמדם של משה ואהרן.
על חשיבותם של מאתיים וחמישים האנשים, אומרת התורה שהם היו "אנשי שם". ונשאלת השאלה: מה משמעות התואר הזה ומה חשיבותו?
מוסבר על כך במפרשי התורה1 כי האנשים הללו נקראו "אנשי שם", כי עוד לפני צאת בני ישראל ממצרים, הם כבר היו ידועים בחשיבותם. הסבר נוסף הוא2, שנקראו "אנשי שם" מפני שהיו מפורסמים בעושרם ובחוכמתם. אך עדיין צריך להבין: מה הקשר בין העובדה שהיו "אנשי שם", והחטא שחטאו במחלוקת קורח?
בלי ביטול
כדי לעמוד על פנימיות הדברים, נקדים ונעיין במהותו של חטא אחר המדובר בתורה, חטא המצורע. כידוע, נגע הצרעת בא לאדם כעונש על כך שהוציא 'שם רע' על אדם אחר. לפי תורת הסוד, הוצאת 'שם רע', היא פגימה בכוונתו העליונה של הבורא. במקום לעסוק בבירור והעלאת ניצוצות הקדושה שבעולם, שהוא רצונו האמיתי של הקדוש-ברוך-הוא, האדם פורש מעבודה זו, מתבודד ועוסק בעלייה רוחנית אישית כפי שנשמתו חפֵצה3.
גם חטאם של קורח ועדתו, היה חוסר ביטול מוחלט לרצונו של הקדוש-ברוך-הוא שיהודים יבואו במגע עם ענייני העולם, כדי לבררם ולהעלותם לקדושה. הם רצו לעסוק כל העת בהתעלות רוחנית בלבד, כדי למלא את התשוקות של נשמותיהם להיכלל בשורשם ומקורם - בעצמוּת הבורא יתברך.
זהו הרצון הטבעי של הנשמה והוא טוב ביסודו, אך רצונו של הבורא הוא שהנשמה תרד למטה, לתוך גוף גשמי, ותעסוק בבירור הניצוצות בעולם הזה.
שם חסר
לכן מאתיים וחמישים אנשיו של קורח, נקראו "אנשי שם", כיוון שחטאם דומה לחטאו של המצורע. וכשם שהמצורע נקרא 'מוציא שם רע', כך גם האנשים הללו זכו לכינוי "אנשי שם", משום שפגמו בכוונה העליונה בכך שלא קיימו את מאמר המשנה "בטל רצונך מפני רצונו"4, אלא רצו לעבוד את ה' כפי רצונם שלהם, ולא כרצונו שלו.
אנשים אלו מכונים דווקא בתואר "אנשי שם". הסיבה לכך מבוססת על דברי חכמינו5: "כל התורה כולה - שמותיו של הקדוש-ברוך-הוא". מאחר שלימוד התורה מבטא את ביטול האדם לבוראו, והחוטאים עם קורח פגמו בביטול זה, הבא לידי ביטוי בתורה הנקראת שמו של הקדוש-ברוך-הוא, הם נקראו "אנשי שם", על שם חטאם6.