למה לא תכנים קליטים?
בפרשת השבוע, מופיע הפסוק המפורסם: "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב". כלומר, התורה שנמסרה לנו על-ידי משה רבינו, עוברת בירושה ושייכת לכל אחד ואחד מישראל.
ויש לפרש את הפסוק יותר לעומק:
במבט ראשון, היה מקום לומר כי התורה-שבכתב ניתנה למשה רבינו בהר סיני, אך התורה שבעל-פה – המשנה, התלמוד והספרות התורנית שלאחר מכן – נאמרו על-ידי גדולי ישראל בדורות הבאים, ללא זיקה ישירה למשה רבינו.
כדי לשלול את הטעות הזו, אומרת התורה ומכריזה, שכל תורת ישראל נאמרה למשה בהר סיני. וגם חידושי התורה שעתידים בני ישראל לחדש בדורות מאוחרים – נאמרו כבר למשה בהר סיני. ובלשון חכמים1: "כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש, נאמר למשה בסיני".
הבנה זו מחדדת את התודעה שתורת ישראל אינה שכל אנושי רגיל, אלא שכל אלוקי בלתי מוגבל, כך שככל שנעמיק בתורה ונלמד את סודותיה, עדיין נהיה רחוקים מלהשכיל את כולה, כי גם מה שעתידים ישראל לחדש בדורות הבאים, הכול ניתן למשה בהר סיני.
עוד אמרו חכמי ישראל, כי כאשר התינוק מתחיל לדבר, מוטלת על אביו החובה ללמדו את הפסוק 'תורה ציווה' ולהסביר לו את תוכנו2.
נשאלת השאלה: מדוע צריך האב ללמד את בנו הקטן רעיון עמוק זה, המביא למסקנה שההבנה שלנו בתורה היא דלה ומוגבלת? האם לא ראוי יותר ללמדו תכנים קלים וקליטים יותר?
ירושת התינוק בן-יומו
הסבר הדבר, טמון בהמשך הפסוק – 'מורשה קהילת יעקב':
כאשר הבן יורש את אביו, הוא איננו נדרש לעמוד בתנאים וקריטריונים כאלה ואחרים. אפילו תינוק בן-יומו יורש את כל רכושו של אביו ללא תנאי.
והדבר נכון גם לגבי ירושת התורה. היה מקום לחשוב בטעות, שהתורה שייכת יותר ללמדנים וחכמים הלומדים אותה בעומק ובעיון, ופחות ליהודים פשוטים שאינם מעמיקים כל-כך בתורה. ואולם האמת היא, שקדושתה וערכה הסגולי של התורה, שייכים לכל מי שיש לו נשמה יהודית, מבלי הבדל מהי רמת הלימוד וההבנה שלו בתורה.
כשם שכל יורש זוכה בכל הירושה ללא תנאי, כך כל אחד ואחד מישראל זוכה בכל התורה כולה – וקשור בקדושתה הנעלית.
הנחת-יסוד חשובה
לכן מבקשים חכמים ללמד את הילד הקטן פסוק זה – כדי להחדיר בו את ההכרה ששייכותו לתורה אינה תלויה ברמת הבנתו בדברי התורה, אלא בזכות הקשר של נשמתו לקדושתה של התורה. ומתוך כך הוא יצליח, עם הזמן, ללמוד את כל חלקי התורה בצורה ראויה.
לעומת זאת, אם הילד ילמד תורה ללא ההכרה שחוכמת התורה היא על-אנושית, הוא יתקשה להתמודד עם קושיות ואי-הבנות, ועלול אף לחדול מלימודה ולקיים את המצוות בצורה מוגבלת, בהתאם להבנתו בלבד. ואילו כאשר כבר בקטנותו תיחקק בו הנחת-היסוד הברורה שהתורה נעלית לאין שיעור מהשכל האנושי – הגישה שלו ללימוד התורה תהיה מלכתחילה בהנחה שהבנתו בתורה מוגבלת, כך שקושיות ואי-הבנות לא יטרידו אותו, ובוודאי שלא תהיה לכך השפעה לא רצויה על מידת קיום המצוות שלו.