האם כל אחד יכול?
פרשת השבוע פותחת בדברי משה רבינו אל השמים ואל הארץ. לפני שמשה משמיע באזני העם את השירה הארוכה, בה הוא מזהיר את בני ישראל מפני חטאים חמורים שהם עלולים ליפול בהם, ומפני הגלות העלולה לבוא כתוצאה מכך – ומתנבא על העתיד, משה מכריז 'האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי' – עושה משה רבינו את השמים ואת הארץ כעדים לדבריו – שלא יוכלו בני העם לומר שלא הוזהרו.
חכמי ישראל מדייקים בלשון "האזינו השמים.. ותשמע הארץ" ואומרים כי השימוש במונח 'האזנה' מתאים ביחס לנמצא בקירוב מקום. ואילו הלשון 'שמיעה' מתייחס לשמיעה מרחוק.
ומשה רבינו אומר 'האזינו' כשהוא מדבר אל השמים, ואומר 'ותשמע' כשהוא פונה אל הארץ, כי היה קרוב יותר לעניינים רוחניים ועליונים, אותם מסמלים השמים – ורחוק מדברים חומריים וגשמיים, אותם מסמלת הארץ1.
נשאלת השאלה: התורה נקראת 'תורה' מלשון 'הוראה' לבני ישראל. אם כן, איזו הוראה ניתן למצוא בעובדה שמשה רבינו היה קרוב לעניינים רוחניים? הרי היהודי המצוי לא יכול להגיע למדרגה נעלית כזו?
ימים מסוגלים לתשובה
ההסבר טמון בעובדה, שפעמים רבות קוראים את פרשת 'האזינו' בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים2:
על ימים אלו, דורשים חכמי התלמוד3 את הפסוק4 "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב". כלומר, בימים אלו נמצא הקדוש-ברוך-הוא בקירוב אל כל יהודי, מסייע לו ונותן לו כוחות מיוחדים להזדכך ולהתעלות.
ומוסבר בספרי החסידות5 שיש 'תשובה' רגילה של 'חזרה בתשובה' על מעשים לא רצויים. ויש 'תשובה' ברמה גבוהה יותר (המכונה בתורת הסוד 'תשובה עילאה' – תשובה נעלית) בה האדם מתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא ברמה גבוהה של קירבה, ואף מעורר בליבו רגשות של אהבת ה'.
לעודד תשובה ברמה גבוהה
זו הסיבה לכך שהתורה מספרת בפרשת 'האזינו' על מדרגתו הנעלית של משה רבינו שהיה 'קרוב לשמים'. להורות לנו שיש זמנים מיוחדים בהם כל יהודי זוכה לכוחות נעלים שעל-ידם הוא מסוגל להתעלות, להתעורר ברגשות של אהבה לה' ולהיות קרוב לבורא העולם – 'קרוב לשמים'.
אחד הזמנים המסוגלים לכך במיוחד, הוא עשרת ימי תשובה. לכן רומזת התורה לכך דווקא בפרשת 'האזינו' הנקראת בימים אלה, כדי לעודד את עשיית התשובה ברמה הגבוהה יותר, שבאמצעותה ניתן לזכות בכוחות הנעלים.