מניין שמדובר בפועל?
דינים רבים נאמרו בתורה לגבי פועל ושכיר. התורה קובעת שפועל הבוצר ענבים בכרם, רשאי לאכול בזמן העבודה מפירות האילן או משיבולי היבול.
וכך נאמר בעניין זה: "כי תבוא בכרם רעך, ואכלת ענבים.. כי תבוא בקמת רעך, וקטפת מלילות בידך". במבט ראשון, היה מקום להבין שהתורה מתירה לכל הרואה פירות בכרם חברו או שיבולי חיטה בשדה חברו – לגשת ולאכול מהם לשובע.
כדי לשלול את הטעות הזו, מפרט ומפרש רש"י שבכתוב מדובר רק בפועל העובד בכרם או בשדה – ולא בכל אדם1.
נשאלת השאלה: דרכו של רש"י בפירושו, היא שלא להציע פירוש שלא מוכח מלשון הפסוקים עצמם. אם-כן, מניין לרש"י הקביעה שהנאמר כאן הוא רק ביחס לפועל, בעוד שלפי המשמעות הפשוטה של הפסוק מדובר בכל אדם?
השאלה מובילה למסקנה
ההסבר הוא, שפירושו של רש"י מיועד לילד המתחיל את לימודו בבית-הספר2. ולכן, ברור שכאשר הילד ילמד את הפסוק המדובר, הוא יזדעק וישאל – איך מותר לאדם להיכנס לכרם חברו ללא רשות, הרי ההליכה הזו עלולה להזיק לאדמת הכרם?
לכן, המסקנה המתבקשת היא, שהתורה לא מתכוונת לאדם רגיל שנכנס לשדה חברו ללא רשות – דבר שכאמור גובל באיסור – אלא מדובר בפועל העושה את מלאכתו בכרם.
להתענג גם בתחילת הדרך
לפי פנימיות הדברים, יש ללמוד מכאן הוראה נפלאה בעבודת ה':
בעבודת ה' בעיסוק בתורה ובמצוות, קיימות שתי אפשרויות. האחת היא, לעשות זאת מתוך כפייה עצמית, למרות שהדבר כרוך בקשיים ואי-נוחות. והשנייה היא לקיים את מצוות התורה בשמחה ובתענוג.
שתי הצורות הללו בעבודת ה', מקבילות לשני הסוגים של מלאכות הפועל, בהם מדובר בתורה: יש פועל המועסק בשדה תבואה, ממנה מייצרים לחם ומוצרי מזון בסיסיים. ויש פועל שעבודתו היא בכרם ענבים שאינם מזון בסיסי, ונאכלים לשם הנאה ותענוג.
היה מקום לחשוב, שעבודת ה' בתענוג ובשמחה שייכת רק ליחידי סגולה ולגדולי ישראל, ואילו האדם מן השורה צריך להסתפק בעבודת ה' מתוך כפייה עצמית וקבלת-עול בסיסית.
לכך פותחת התורה את ההלכות הללו בפועל בכרם – המסמל את המותרות המענגים. להורות ולרמוז שכל יהודי, אפילו מי שנמצא בתחילת דרכו ביהדות, יכול להתענג מעבודת ה' ולשמוח בעמלו.