במעלה ההר או במישור?
בפרשת השבוע, מְצַוֶה הקדוש-ברוך-הוא את בני ישראל, כי לאחר שיכנסו לארץ ישראל יבנו בית-מקדש. לַציווי נוספת אזהרה כי לאחר שייבנה בית-המקדש יחול איסור להקריב קָרבנות בכל מקום אחר, מלבד בית-המקדש1.
בתהליך בניית בית-המקדש, היה צורך להקפיד על כל פרט בגודל הבית ובצורתו. המקום בו נבנה הבית היה מדויק ביותר, וכך גם גודל האולם ושאר חלקי הבית, גובה החומות והשערים וכל שאר הפרטים הרבים.
אחד הפרטים החשובים הוא, שבית-המקדש היה חייב להיבנות במעלה ההר ולא במישור. לכן, מי שנכנס מהכניסה הראשית של רחבת הבית, נדרש לעלות מדרגות רבות בכדי להגיע לאולם המרכזי2.
לעומת זאת, במסעם של בני ישראל במדבר סיני, הקרבת הקָרבנות הייתה במשכן, שאף הוא נבנה על-פי הוראות מיוחדות של הקדוש-ברוך-הוא. ובשונה מבית-המקדש שהיה במעלה ההר, המשכן נבנה על קרקע מישורית, ללא כל עליות וירידות, כך שבכל הפעמים שפורק המשכן ונבנה מחדש, במעברים ממקום למקום במדבר, לא היו מדרגות המובילות אליו וממנו.
ונשאלת השאלה: מהי הסיבה להבדל הזה בין בית-המקדש שנבנה במעלה ההר, למשכן שנבנה בשטח ישר?
רמות הקדושה וגובה ההר
ההסבר הוא שאכן, יש סיבה מיוחדת מדוע המקדש נבנה במעלה ההר:
שטח בית-המקדש מחולק לרמות שונות של קדושה. השטח הגדול הקדמי, הנקרא 'עזרת הנשים', ממוקם רחוק יחסית מקודש-הקָדשים ודרגת קדושתו הייתה פחותה. בסופו נבנה גרם מדרגות גדול, המוביל לשטח רחב הנקרא עזרת ישראל'. בשטח זה הייתה הקרבת הקָרבנות וקדושתו גדולה יותר.
מ'עזרת ישראל' היה ניתן לעלות במדרגות נוספות ולהיכנס לאולם הגדול והמרכזי – בו היו השולחן, המנורה והמזבח הפנימי, ובסופו היה קודש-הקָדשים.
יש לשים לב לעובדה, שבניית המקדש במעלה ההר הייתה כך, שכל חלק ממנו היה ממוקם בקטע אחר של גובה ההר, בהתאם לרמת הקדושה ששכנה באותו שטח. וככל שרמת הקדושה הרוחנית של המקום הייתה גבוהה יותר, כך מקומו הגשמי בהר היה גבוה יותר.
בין קבע לארעי
ומאחר שבית-המקדש היה בניין של קבע, קדושתו הנעלית השפיעה אף על קדושת הקרקע עליה עמד, והקדושה הזו קיבלה ביטוי גם בגובה הגשמי של כל קטע בהר.
לעומת זאת, המשכן שבנו בני ישראל במדבר, היה בניין ארעי ולא קבוע. כתוצאה מכך, המשכן לא החיל את קדושתו בקרקע שעליה הוקם. ולכן, הבדלי הקדושה בין החלקים השונים של המשכן, לא קיבלו ביטוי בקרקע הגשמית והוא נבנה במישור.