בגן-עדן אין מטלות?!
את פרשתנו מסיים משה רבינו בקריאה כללית לעם ישראל: "ושמרת את המִצְוָה ואת החוקים ואת המשפטים, אשר אנוכי מְצַוְּךָ היום לעשותם".
רש"י מצטט את צמד המילים 'היום לעשותם' החותמות את הפרשה, ומפרש: "ולמחר, לעולם הבא – ליטול שכרם". כלומר, החיוב 'לעשותם', לקיים את המצוות, מוטל עלינו היום – בעולם הזה, ואילו את השכר על עמלנו נקבל בעולם הבא.
ונשאלת השאלה: האמנם בעולם-הבא, בגן-עדן, לא תהיה לנו שום עבודה ושום מטלה?! הרי אפילו כאשר הקדוש-ברוך-הוא הניח את אדם הראשון בגן-עדן, האדם נצטווה לעמול ולהתקדם בדרגות הקדושה, כמו שכתוב1: "ויניחהו בגן-עדן לעבדה ולשמרה"!
'ליטול' או 'לקבל'
ההסבר נעוץ בעובדה מעניינת הטמונה בדיוק לשונו של רש"י:
דבריו של רש"י – "למחר, לעולם הבא – ליטול שכרם" – הם נאמרו על ידי חכמי ישראל במקורות קדומים יותר. ובשני מקורות הם מופיעים בשינויי לשון קלים. במקום אחד2 נאמר לגבי העולם הבא – "ליטול שכרם", ואילו במקור אחר3 הנוסח הוא – "לקבל שכרם".
רש"י בוחר דווקא בלשון 'ליטול שכרם', ומלמדנו שבני ישראל יטלו את השכר בעולם הבא, ולא יקבלו אותו.
מה ההבדל בין נטילת שכר לקבלת שכר?
'נטילת שכר' משמעותה, שהאדם צריך להתייגע ולהתאמץ על-מנת ליטול לעצמו את השכר. ואילו המשמעות של 'קבלת שכר' היא הפוכה. כלומר, האדם מצידו לא עושה דבר, והשכר מגיע אליו ממילא, ללא כל מאמץ מצידו.
מאמץ, אך ללא מלחמות
וזו הסיבה לכך שרש"י נוקט דווקא בלשון 'נטילת שכר' ולא 'קבלת שכר':
בעולם-הבא נקבל שכר רוחני עוצמתי שאין כמוהו, ונזכה לתענוג אלוקי עילאי אין-סופי. וכדברי הרמב"ם שהעונג שבעולם-הבא יהיה כתוצאה מלימוד והשגת סודות ומכמני התורה, מה שיגרום ממילא להתגלות העונג האלוקי האין-סופי4.
מכאן שאמנם גם בעולם-הבא נצטרך לעבוד ולהתאמץ כדי להגיע אל העונג הנכסף, ואין כוונת חכמים שבעולם-הבא תיפסק לחלוטין ההתקדמות והעבודה עצמית.
ואולם, עבודה זו אכן שונה מהעבודה 'היום' בעולם-הזה, בכך שהיא תהיה ללא מלחמה והתמודדות אל מול היצר. להיפך, אנו מצידנו נשאף להתקדם בדרגות הקדושה, ולהתעלות ליעדים רוחניים יותר.
כיום, כמי שחיים בעולם גשמי וחומרי, אנחנו לא מסוגלים להבין את מהותו של התענוג המופלא שיהיה בעולם-הבא. אך כשנבוא לעולם-הבא הרוחני, הזך והטהור, או-אז נשכיל להכיל את העונג האלוקי האין-סופי.