מה התועלת בפירוט?
בפרשת השבוע מופיע אחד הציוויים היסודיים ביותר במצוות התורה – מצוות אחדות ה'. יהודי צריך להאמין ולדעת שהקדוש-ברוך-הוא הוא השליט היחיד בבריאה ו"אין עוד מלבדו".
זו משמעות הכתוב: "וידעת היום.. כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד".
חכמי ישראל שואלים, מה משמעות התוספת בסיום הפסוק "אין עוד", המיותרת לכאורה, לאחר שכבר נאמר "ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת"?
ועונים:1 כי במילים "אין עוד" רומזת התורה שהאלוקות קיימת גם באוויר העולם ובחלל. בכך התורה מתכוונת לתת חוזק ועוצמה למציאותו של הקדוש-ברוך-הוא, ולהודיע שמציאותו קיימת לא רק "בשמים" ו"בארץ" אלא גם "בחללו של עולם".
ונשאלת השאלה: לשם מה בכלל יש צורך בפירוט המקומות בהם נמצא הקדוש-ברוך-הוא, הרי היה אפשר לכתוב בפשטות כי "ה' הוא האלוקים" בכל העולם?
האלוקות היא הכל
ההסבר טמון בעיקרון העוצמתי העומד מאחורי ציווי זה:
במבט שטחי, כוונת הציווי היא לשלול כל שליט או דמות אלילית אחרת בבריאה.
אולם ברובד פנימי יותר2, משמעות הדברים היא, שכל העולם כולו הוא מציאות אלוקית. כלומר, הכוח האלוקי שבורא, מהווה ומקיים את כל העולמות ואת כל הנבראים, הוא המציאות האמיתית האחת והיחידה, ואין עוד מציאות מלבדו.
לכן התורה מפרטת כל-כך בדבריה על המציאות האלוקית. שכן, לו כתבה התורה בצורה כללית שהכוח האלוקי קיים בכל העולם, היה מקום לטעות שרק הנבראים העליונים שבשמים יכולים להכיל את הכוח האלוקי העוצמתי. ואילו הנבראים הגשמיים שקיימים בארץ – מנותקים, חלילה, מהאלוקות. לכן מפרטת התורה שהמציאות האלוקית קיימת גם 'בשמים' וגם 'בארץ'.
האלוקות חודרת בכל
אך גם בפירוט זה לא די, והתורה ממשיכה ואומרת "אין עוד", ללמדנו שהכוח האלוקי קיים גם 'בחללו של עולם'. התוספת הזו נחוצה, כי היה ניתן לטעות שאמנם גם הנבראים שבארץ הגשמית מכילים את האור והכוח האלוקי, כי בבריאת העולם הקדוש-ברוך-הוא התייחס אליהם והכריז על מציאותם, אך בחלל העולם שלגביו לא מצינו התייחסות או תיאור בריאתו, אין אפשרות שהכוח האלוקי יחדור אף לשם.
זו הסיבה לכך שהתורה ממשיכה ומפרטת "אין עוד" – להורות שהכוח האלוקי האין-סופי ממלא את כל מציאות הבריאה. הן הנבראים העליונים שבשמים, הן הנבראים התחתונים שבארץ, ואפילו 'חללו של עולם' – הכל חדור במציאות האלוקית.

