מהו משמעות הגורל?
לקראת הכניסה לארץ ישראל, ציווה הקדוש-ברוך-הוא לחלק את הארץ, ולקבוע לכל שבט את נחלתו. ולגבי צורת החלוקה, נאמר שהיא תהיה על-פי הגורל.
על פי פנימיות התורה, חלוקת הארץ לשבטים שונים, רומזת לכך שבעבודת ה' יש נתיבים ומסלולים שונים. ולכל שבט, וליתר דיוק לכל אחד ואחד, יש 'סדר עבודה' מיוחד לו, המתאים לנשמתו הפרטית, באמצעותו הוא יוכל לעבוד את ה' ולהתקרב אליו.
ונשאלת השאלה: עבודת ה' צריכה להיות בצורה מסודרת ומדויקת, ועליה להתנהל בשכל ובחוכמה. אם כן, מה המשמעות הרוחנית של חלוקת הארץ על-פי גורל, שהרי כל מהותו של גורל היא התנהלות שלא על-פי המתחייב לפי הסדר וההיגיון?
מצוה פרטית מיוחדת
הסבר הדבר:
לפי תורת הסוד1, לכל יהודי יש מצוה מיוחדת אליה הוא מרגיש חיבור מיוחד, ובקיומה הוא חש התעוררות רבה. יש לכך איזכור גם בתלמוד, כאשר חכם שאל את חברו2: "אבוך, במאי הוי זהיר טפי?" ("אביך, במה – באיזו מצוה – היה זהיר ביותר?").
החיבור של האדם למצווה מסויימת, יותר מכל שאר המצוות, אינו מוסבר בהיגיון, ואיננו נובע ממעלה כזו או אחרת שקיימת במצווה זו. כך נקבע מן השמים, שנשמתו של יהודי פלוני תהיה קשורה במיוחד עם מצוה פלונית.
אם-כן, זו המשמעות הרוחנית הפנימית של חלוקת הארץ על-פי הגורל:
אין ספק שעבודת ה' צריכה להתנהל בצורה מסודרת, על פי מעמדו ומצבו הרוחניים של כל אדם. ובוודאי שאין ללמוד ממושג הגורל, שצריך לוותר, חלילה, על סדר ודיוק בעבודת ה'.
עם-זאת, יש מצוה מסוימת שקשורה במיוחד לנפשו של היהודי ולעבודת ה' הנדרשת ממנו בפרט. ומצוה פרטית זו נבחרה להיות שייכת אליו, ללא סיבה מובנת בהיגיון האנושי. כמו ההחלטה על-פי 'גורל', ללא מעורבות אנושית.
אין להתייאש
הדרך לדעת איזו מצוה מסוימת שייכת ליהודי פלוני בפרט, היא לבחון באיזו מצוה יצרו-הרע מתאמץ במיוחד להקשות עליו את קיומה. כאשר יהודי נתקל בהתנגדויות רבות וניסיונות קשים מהרגיל בבואו לקיים מצוה מסוימת, אות היא שהיצר-הרע מערים עליו את הקשיים האלו מפני שזו המצווה השייכת לנשמתו במיוחד.
לכן, אין להתייאש, חס-ושלום, בעקבות הקשיים. להיפך, יש להתחזק במיוחד להתגבר על הקשיים, ולקיים כראוי את המצווה השייכת לנשמתו במיוחד, ודרכה יוכל להתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא.

