דרשה
לשבת

למה לא להשוות למשה?

בפרשתנו ישנם כמה פסוקים המכילים נבואות ורמזים על העתיד הצפוי באחרית הימים, בעידן הגאולה.

בלעם בן בעור, שהוזמן על ידי בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל, לא השמיע אף מילה של קללה, אלא הרעיף על בני ישראל שבחים וברכות לרוב.

לקראת סיום המפגש עם בלק, מכריז בלעם – "ועתה הנני הולך לעמי, לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים". ומיד אחר-כך הוא משמיע דברי נבואה על מלכותו של מלך המשיח.

הרמב"ם מצטט את הפסוקים הללו, ומפרש כיצד חלקם מוסבים על דוד המלך, וחלקם מדברים במלך המשיח, שני מלכים שהושיעו ויושיעו את עם ישראל. ובלשונו1: "במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו".

ונשאלת השאלה: אם נבואת בלעם באה להצביע על דמיון והקבלה בין מלך המשיח לאישיות נוספת הקשורה לישועת עם ישראל, מדוע ההקבלה היא לדוד המלך, בעוד שלכאורה אין מתאים יותר מלערוך הקבלה בין משה רבינו שגאל את ישראל ממצרים, ומשיח שיגאל את ישראל מהגלות האחרונה?

יישום כל המצוות

להבהרת הדברים, יש לעמוד על מהות תפקידו של מלך המשיח:

הגאולה תהיה אירוע ניסי על-טבעי, במהלכו מלך המשיח ישתלט וימלוך על כל העולם. ואכן, ניסים רבים ועצומים יתרחשו בביאת המשיח ובתקופות שלאחר מכן, אך לא זו המהות וההגדרה של עידן 'אחרית הימים'.

עיקר תפקידו ועניינו של מלך המשיח, הוא לאפשר את קיום כל המצוות ללא הפרעות ומניעות.

לשם כך, ישלוט מלך המשיח על כל העולם, וישים קץ לשעבוד למלכים וממשלות שמנעו מעם ישראל לקיים את כל המצוות. לכן המשיח גם יבנה את בית-המקדש, ויאפשר לקיים את המצוות הרבות שניתן ליישם רק בזמן שבית-המקדש קיים ופעיל.

וכך כותב הרמב"ם במפורש2: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם".

חזרת כל משפטי התורה

זו גם הסיבה לכך שבנבואת בלעם מוצג מלך המשיח במקביל לדוד המלך. בכך התורה מגדירה את תפקידו העיקרי של מלך המשיח – לאפשר לבני ישראל לקיים את כל מצוות ה' באין מפריע.

כשם שבימי מלכות דוד, הייתה אפשרות לקיים את כל המצוות, ולא היו אומות נוכריות ששלטו על בני ישראל, כך המלך המשיח יאפשר את קיום כל המצוות ואת חזרת כל משפטי התורה בפועל, כפי שהיה בימי קדם.