מתי ראוי לומר שירה?
בפרשת השבוע, נזכר אחד הניסים המדהימים שהתרחשו לעם ישראל בהיותם במדבר1. הנס אמנם לא מפורש ומפורט בתורה, אך חכמים מספרים לנו את פרטיו המופלאים2.
בני ישראל היו צריכים לעבור בין שני הרים גדולים, שבאחד מהם היו בליטות גדולות – ובשני, העומד מולו, קיימים שקעים ובקעים. לקראת המעבר של בני ישראל במקום, החליטו האמוריים להסתתר בשקעים בהר, בכוונה שכאשר בני ישראל יעברו בין ההרים, הם יזרקו על בני ישראל אבנים ובליסטראות ויהרגו אותם.
ואולם הקדוש-ברוך-הוא עשה נס וחיבר את שני ההרים זה לזה, כך שהבליטות של הר אחד נכנסו בשקעים שהיו בהר שממול, וכך האמוריים שזממו לפגוע בבני ישראל, נהרגו עוד לפני שבני ישראל הגיעו למקום.
לאחר-מכן, החזיר הקדוש-ברוך-הוא את ההרים למקומם הטבעי. גופותיהם של האמוריים התגלו למטה, והתברר איזה נס גדול עשה ה' לבני ישראל.
כשבני ישראל נוכחו לראות את הנס הגדול, הם שרו שירה גדולה, בה הודו לה' על הטובות ועל הניסים שעשה להם.
בסך הכל, אמרו בני ישראל שירה לה' פעמיים. פעם אחת בקריעת ים-סוף3 ופעם שנייה כאן בנס ההרים.
ונשאלת השאלה:
במהלך ארבעים שנות שהותם במדבר, בני ישראל חוו ניסים רבים. אם כן, מדוע דווקא על שני הניסים הללו אמרו שירה?
תרחיש שונה בהחלט
בדרך כלל, נס הצלה מאויבים מתרחש כשנכרים צרים על ישראל ורוצים לפגוע בהם. בני ישראל מתפללים לקדוש-ברוך-הוא, נלחמים עם הצוררים וזוכים לניצחון.
ואולם, בשני הניסים שבהם בני ישראל אמרו שירה, התרחיש היה שונה בהחלט.
בקריעת ים סוף, בני ישראל לא נדרשו להילחם עם המצרים, או לנהל מולם תכסיסי הטעיה. משה רבינו צעק אל ה' ומיד התרחש הנס. הקדוש-ברוך-הוא קרע את הים, מבלי שבני ישראל נדרשו לעשות פעולה כלשהי להצלתם, והם עברו בתוך הים ביבשה.
ביטויים לאהבת ה' לעמו
בנס ההרים שבפרשתנו, בני ישראל אפילו לא ידעו על קיומה של הסכנה בשעתה, וכמובן לא התפללו על הצלתם. הקדוש-ברוך-הוא בטובו מנע מהם את הסכנה מלכתחילה.
זוהי הסיבה לכך שדווקא בשני ניסים אלו, בני ישראל אמרו שירה של הודיה – כי דווקא בהם באה לידי ביטוי אהבתו הגדולה של הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל.