לשם מה נצרך 'נחש הנחושת'?
בפרשת השבוע מסופר על תלונת בני ישראל כלפי משה רבינו – "למה העליתונו ממצרים למות המדבר?"1. בעקבות התלונה, שהייתה ביטוי לכפיות טובה, זימן הקדוש-ברוך-הוא למחנה ישראל, נחשים שפגעו בעם.
עד מהרה בני ישראל עמדו על טעותם, והתחננו לפני משה רבינו להתפלל אל הקדוש-ברוך-הוא שימחל להם על חטאם החמור, ויסיר מהם את מכת הנחשים. משה נעתר, ותשובת ה' לתפילתו היא לעשות 'נחש נחושת', ולהעמיד את המוצג על מוט גבוה, והקדוש-ברוך-הוא הבטיח כי כל 'נשוך נחש' שיביט אל נחש הנחושת, יתרפא ויישאר בחיים. וכך היה.
אומרים על כך חכמים2 כי בל נטעה לחשוב ש'נחש הנחושת' הוא זה שממית ומחיה, אלא כאשר בני ישראל הביטו אל-על, אל המקום הגבוה בו ניצב הנחש, הם נשאו עיניהם כלפי מעלה, אל בורא העולם, חיזקו את אמונתם ובכך החלימו מנשיכת הנחש.
נשאלת השאלה: אם בני ישראל התרפאו בעקבות שהיו "מסתכלין כלפי מעלה", מדוע לא היה די שמשה יעורר את העם לשאת עיניים למרום ולהתחזק באמונה בה', ולמה בכלל היה צורך ב'נחש הנחושת'?
רק הבורא "מחיה מתים"
אחת הפעולות הנמצאות בחיק הבורא בלבד, ומנועות מהאדם – היא להחיות מתים. בעוד שלבני-אדם ניתנה היכולת לרפא חולים, הם לעולם לא יצליחו להחזיר את הנשמה לגוף מת.
רק הבורא ה"כל יכול" שאין גבולות לכוחו ויכולותיו, מסוגל להחזיר מת לחיים3.
אלו שהוכשו על-ידי הנחשים נחשבו למתים, שכן שום פעולת החייאה לא הייתה מונעת את מותם לאחר זמן קצר. במצב כזה, הביטחון והאמונה נחלשים, והאדם מאבד כל תקווה לחייו. האפשרות היחידה לרפא אותם, הייתה להזכיר להם שבכוחו הבלתי מוגבל של הקדוש-ברוך-הוא ניתן להחיות גם את ה'מת'.
הכוח להפוך רע לטוב
לכן ציווה ה' לעשות 'נחש נחושת', ולהציב אותו במקום בולט לעין:
ה'נחש' מסמל את היפך החיים. וכאשר בני ישראל הביטו בנחש שבדרך-כלל ממית, וכעת הפך למוצג של מקור לחיים, מיד נהפך ליבם מרע לטוב, עשו תשובה וחזרו לחיים. כאמור, הכוח להחיות מתים כפשוטו, קיים רק בידי הבורא. אך בורא העולם מעניק לכל יהודי את הכוח להפוך גם את הרע לטוב, ואף להפוך את היצר-הרע לבעל שאיפות טובות וחיוביות. בדיוק כמו שהנחש הממית, הפך למקור החיים.