חתימה באמצע עניין?
חלקה האחרון של פרשת 'נשא', עוסק בפירוט רב במתנות ובקרבנות הנשיאים – ראשי השבטים, שהביאו לחנוכת המשכן וחנוכת המזבח1.
בסיום הפרשה, אחרי סיכום קרבנות הנשיאים, נאמר: "ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו, וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת". ובכך נחתמת פרשת 'נשא'.
ונשאלת השאלה: נושא חנוכת המשכן והמזבח, ממשיך גם בפרשה הבאה, פרשת 'בהעלותך', הפותחת בנושא הדלקת מנורת המשכן עם חנוכתו ותחילת העבודה בו.
אם-כן, מדוע הפסוק החותם את פרשתנו, העוסק בדיבור ה' עם משה במשכן, מופיע באמצע הנושא? הרי לכאורה עדיף לסיים תחילה את התיאורים הקשורים בחנוכת המשכן, כולל נושא הדלקת המנורה, ורק אחר-כך לכתוב על צורת הדיבור של ה' אל משה2!
הדיבור המושלם
הסבר הדברים:
גם לפני הקמת המשכן, הקדוש-ברוך-הוא דיבר אל משה רבינו פעמים רבות. ציוויים רבים נמסרו אל משה, שנבחר להיות מביא דבר ה' לעם ישראל. ממוצע בין ה' לבין כל העם.
ואולם, בכל הפעמים בהם דיבר ה' אל משה עד עתה, הייתה חסרה שלימות, שכן הצורה הקבועה והמושלמת של דיבור הקדוש-ברוך-הוא למשה היא כאשר הדבר נעשה במשכן הוא 'אוהל מועד', ששמו מעיד על כך שבו נועד ה' עם משה.
לכן, לאחר הקמת המשכן (אוהל מועד), הפעם הראשונה בה דיבר ה' עם משה רבינו בצורה המושלמת, הייתה לאחר הקמת המשכן והצבת הארון במקומו הקבוע.
הפעם הראשונה והחונכת
זו הסיבה לכך שהפסוק המדבר על צורת השיח בין הקדוש-ברוך-הוא למשה, מופיע דווקא כאן, בתוך פירוט האירועים של חנוכת המשכן והמזבח:
בדיוק כשם שעם חנוכת המזבח, בני ישראל זכו להקריב קרבנות בצורה המושלמת בפעם הראשונה; בדיוק כשם שעם חנוכת המשכן, הייתה זו הפעם הראשונה שבה נערכה הדלקת המנורה על-ידי אהרן הכהן, והדבר מהווה חלק מחנוכת המשכן וחינוכו, כך גם דיבור הקדוש-ברוך-הוא אל משה רבינו מתוך אוהל מועד, עם חנוכת המשכן, היה הפעם הראשונה בה שמע משה רבינו את דברי ה' באופן הרצוי והמושלם – מתוך אוהל מועד.
לכן, אין מקום מתאים יותר לפסוק זה, אלא בתוך תיאור מאורעות חנוכת המשכן. שכן פסוק זה מהווה את 'חנוכת' הדיבור של ה' עם משה רבינו באוהל מועד, כשהקול נשמע מבין שני הכרובים.

