לשם מה האריכות?
התורה מספרת על הקרבנות שהקריבו נשיאי ישראל, ראשי השבטים, עם הקמת וחנוכת המשכן. תחילה, הנשיאים הביאו קרבנות משותפים, ככתוב1: "ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם, הם נשיאי המטות, הם העומדים על הפקודים. ויביאו את קרבנם לפני ה', שש עגלות צב ושני עשר בקר, עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד, ויקריבו אותם לפני המשכן".
לאחר-מכן, לכבוד חנוכת המזבח בפעם הראשונה, הביאו הנשיאים עוד קרבנות מכובדים ורבים.
ואולם, קיים הבדל גדול בסיפור על שני הקרבנות בתורה. בעוד שתיאור הקרבנות לחנוכת המשכן, העגלות והשוורים, מופיע בתמצית ונאמר שמדובר בקרבנות משותפים לכל הנשיאים, הרי בסיפור הקרבנות לחנוכת המזבח, מספרת התורה על כל אחד מהנשיאים בפני עצמו, למרות שקרבנות כל שנים-עשר הנשיאים היו זהים, התיאור המפורט חוזר על עצמו לא פחות משתים-עשרה פעמים!
נשאלת השאלה: לשם מה נדרשת האריכות הגדולה? מדוע לא די לפרט את מרכיבי קרבנו של הנשיא הראשון, ולציין שכמוהו הקריב כל אחד מהנשיאים?
המשותף והשונה
ההסבר טמון בכך, שאצל נשיאי ישראל קיימות שתי תכונות שונות לחלוטין:
מצד אחד, לנשיאי כל השבטים היה תפקיד אחיד וזהה – להנהיג את בני ישראל ולהתמסר לטובת הציבור. וכפי שאומרת התורה לגבי מסירות-הנפש של הנשיאים בתקופה שבני ישראל היו משועבדים במצרים: "ויוכו שוטרי בני ישראל"2.
מצד שני, נאמר בתורה שלכל נשיא היה 'מטה' משלו המיוחד לו3. מכאן שכל נשיא הנהיג את שבטו בדרך מיוחדת בעבודת ה', השמורה לו ומאפיינת אותו.
קרבנות זהים, כוונות שונות
זו הסיבה לכך שבחנוכת המשכן, לא מפרטת התורה את קרבנו של כל נשיא בפרט, כי כל הנשיאים השתתפו בכך במידה שווה, מתוך מטרה אחת זהה ואחידה.
לעומת זאת, ב'חנוכת המזבח' כל אחד מהנשיאים הביא את קרבנו עם כוונות מיוחדות לו, בהתאם לדרכו האישית בעבודת ה', ותכנים שמיוחדים רק לו ולשבטו4. לכן בקרבנות האלה, נותנת התורה פירוט מלא לכל אחד ואחד מהנשיאים, כי למרות שלמעשה כולם הקריבו קרבנות זהים, ללא הבדלים בין נשיא לנשיא, הכוונות של כל נשיא היו שונות ויחודיות לו.
אלה הם פני הדברים גם בעבודת ה' של כל אחד. במעשה בפועל, כולנו לומדים את אותה תורה, מתפללים אותן תפילות ומקיימים אותן מצוות. ועם זאת, בכוונות הפרטיות, יש בהחלט הבדלים רבים.