מה חשב משה?
עם חנוכת המשכן, הביאו נשיאי שנים-עשר השבטים למשכן, שש עגלות גדולות וחזקות, רתומות לשנים-עשר שוורים1כתרומה משותפת לכולם יחד.
מטרתה של התרומה הייחודית, הייתה להקל על בני שבט לוי לשאת את המשכן. דבר שהיה בהחלט נחוץ בהתחשב בעובדה שדפנות המשכן היו עשויות מארבעים ושמונה קרשים ארוכים וכבדים ביותר2, שטלטולם ממקום למקום ללא עגלות היא משימה מורכבת וקשה ביותר.
מעניין: בתחילה, משה רבינו סירב לקבל מהנשיאים את תרומת העגלות. ואולם, הקדוש-ברוך-הוא ציווה עליו במפורש לקבל את המתנה הזו, ולעשות בה שימוש מעשי3.
נשאלת השאלה: מה הייתה הסיבה לכך שבתחילה משה רבינו רצה לדחות את המתנה הזו? האם משה חשב שיש אפשרות מעשית אחרת לשאת את קרשי המשכן שמשקלם היה עצום, ולכן נדרש לצווי מפורש של ה' כדי להסכים לקבל את העגלות?
מלומד בניסים
חכמינו מספרים4 כי לאחר שהסתיימה הבניה של כל חלקי המשכן, ניסו בני שבט לוי להרכיב את החלקים השונים ולהקים את המשכן, אבל הם לא הצליחו להרים את הקרשים שמשקלם היה עצום, ולהעמיד את המשכן על תילו.
שום פתרון לא נראה באופק, עד שהקדוש-ברוך-הוא אמר למשה רבינו: "עסוק אתה בידך". ואז – "נראה כמקימו – והוא נזקף וקם מאליו"". כלומר, עמודי העץ הענקיים התרוממו בנס שמיימי, ומשה רבינו היה צריך רק להראות כלפי חוץ כאילו הוא זה שמקים את המשכן, בעוד שלמעשה המשכן הוקם בדרך נס.
זוהי הסיבה לסירובו הראשוני של משה רבינו לקבל מיד הנשיאים את העגלות. משה היה סבור כי כשם שהקמת המשכן התרחשה באורח פלא, בנס על-טבעי, כך גם נשיאת הקרשים הכבדים לכל אורך המסע תהיה בצורה ניסית זו.
חשיבות המאמץ והיגיעה
למעשה, הקדוש-ברוך-הוא לא קיבל את עמדתו של משה רבינו בעניין זה, ונשיאת קרשי המשכן הייתה באמצעות העגלות.
מה הסיבה לכך? מדוע בעוד שהקמת המשכן התחוללה בנס, מלאכת נשיאת הקרשים הייתה דווקא בצורה טבעית?
כי אכן יש הבדל בין הדברים: בדרך כלל, רצון ה' הוא שעבודת ה' תתבצע בכוחות של האדם עצמו, מתוך מאמץ ויגיעה. לכן הורה ה' למשה לקבל את תרומת העגלות ולעשות בהן שימוש.
רק במקרים יוצאים מן הכלל, כמו ניסיונות קשים ביותר שלא ניתן להתמודד איתם בכוחות אנושיים, הקדוש-ברוך-הוא מעניק כוחות מיוחדים, על-טבעיים, כדי להתגבר על הקושי הגדול. לכן, בהקמת המשכן התרחש נס על-טבעי, מאחר שהייתה זו משימה בלתי ניתנת לביצוע בכוחות אנושיים טבעיים.