בהשפעת השכנים
בפרשת השבוע, מפרטת התורה את הסדר וצורת החנייה של בני ישראל במדבר. באופן כללי, משכן ה' ניצב במרכז המחנה, וסביבו בני לוי בני את אוהליהם, לפי בית אבותם, וסביבם בנו בני ישראל את אוהליהם, בקבוצות שכל אחת מנתה כמה שבטים1.
שבט ראובן חנה בסמיכות לבני קהת משבט לוי. ואכן, כאשר חלק מבני קהת חטאו במחלוקת קורח, גם חלק מבני ראובן נגררו אחריהם והצטרפו למחלוקת. לעומתם, שבטי יהודה, יששכר וזבולון, שחנו בשכנות למשה ואהרן, נעשו גדולים בתורה.
על כך אומרים חכמים במשנה2: "אוי לרשע ואוי לשכנו, טוב לצדיק וטוב לשכנו". כלומר, "אוי לרשע" שגם שכנו חטא בעקבותיו, ו"טוב לצדיק" שגם שכנו נהנה ממעשיו.
המחלוקת לגבי השפעה שלילית
ויש מחלוקת במשמעות הדברים. רש"י מפרש3 שהרשע משפיע על מי שגר בסמיכות ובשכנות אליו, להיגרר אחריו ולהתנהג בצורה שלילית כמוהו.
ואולם חכמי המדרש חולקים על כך4. לדעתם, לא ייתכן שיש בידי האדם כוח ויכולת לגרום למישהו אחר לשנות את התנהגותו.
לשיטתם, פירוש הדברים הוא שונה:
"אוי לרשע ואוי לשכנו" – כאשר אדם מתגורר בסמיכות לרשע, התנהגותו השלילית של הרשע עלולה לגלות וללבות את הרוע שיש באדם בטבעו, אך אין אפשרות שהשכנות לרשע תיצור אצלו טבע שלילי חדש5.
כוחה של השפעה חיובית
בין כך או בין כך, לגבי החלק השני של דברי החכמים, "טוב לצדיק וטוב לשכנו", אין מחלוקת בין רש"י למדרש.
בפיסקה זו, לכל הדעות הפירוש הוא שכאשר אדם קובע את מושבו בסמיכות ובשכנות לצדיק, אין ספק שההנהגות הטובות של הצדיק עשויות לעורר בו את המידות החיוביות שכבר קיימות אצלו. ויתר על כן, בוודאי שהמגורים ליד הצדיק עשויים גם ליצור באדם מידות טובות חדשות שלא היו קיימות בו קודם לכן.
הדברים הם בהתאם לכלל, שלמידה טובה יש כוח גדול יותר והשפעה רבה יותר מאשר למידה שלילית. לכן, גם חכמי המדרש הסוברים שאין בכוחו של הרשע ליצור אצל שכנו מידות שליליות חדשות, מסכימים שהצדיק יכול להשפיע על שכנו ליצור מידות טובות חדשות.
עלינו ללמוד מכך, כי אין ספק שיש לנו את הכוח והיכולת להשפיע השפעה חיובית גדולה על הסביבה בה אנו חיים. אם ננהג בנימוס, ב'דרך ארץ', בענווה ובקדושה, תהיה לכך השפעה מבורכת על כל הסביבה. מבורכת במידה כזו שנגרום לשכנינו גם 'להוליד' וליצור מידות טובות וטהורות חדשות שלא היו קיימות בתוכם קודם לכן.