דרשה
לשבת

למה מברכים על הלולב?

אחת ממצוות המועדים האמורות בפרשה, היא מצוות ארבעת המינים בחג הסוכות – ליטול אתרוג, לולב, הדס וערבה, כשהם אגודים יחד.

על מצוה זו, נאמר במדרש1:

האתרוג שיש בו טעם וריח, מסמל את היהודים שעוסקים גם בלימוד התורה וגם בקיום המצוות. הלולב שצומח בעץ תמר שיש בו טעם אך אין בו ריח, מסמל את היהודים שלומדים תורה אך לא מרבים לעסוק במצוות. ההדס הריחני, רומז ליהודים שעוסקים במצוות אך לא מרבים לעסוק בלימוד התורה. והערבה שאין בה טעם ואין בה ריח, מסמלת את היהודים שאינם עוסקים בתורה וגם לא במצוות. ויש לאגוד ולחבר את כולם יחד.

נשאלת השאלה: אם האתרוג שיש בו גם טעם וגם ריח הוא החשוב ביותר, מדוע נוסח הברכה על מצוה זו הוא "על נטילת לולב"?

כך מתחילים שנה

נאמר על כך בתלמוד2 שהברכה נקבעה דווקא על הלולב מפני גובהו המרשים.

כמובן, חכמי התלמוד לא התכוונו רק לגובה הפיזי של הלולב, אלא גם, ובעיקר, לגובה הרוחני של הלולב. אם כן, יש לברר מהי המעלה הרוחנית הנעלית של הלולב לעומת האתרוג?

ההסבר הוא: שללימוד התורה, אותו מסמל הלולב במיוחד, יש יתרון בכך שהלימוד איננו דווקא במועד מסוים, אלא חובה לקבוע עתים לתורה תמיד. למעשה, על-אף מעלתו של קיום המצוות, בכל יום ויום יש להקציב זמן שיהיה קודש ללימוד תורה, מבלי לעסוק בשום דבר אחר.

לכן מברכים דווקא על הלולב שמסמל את לומדי התורה: חג הסוכות חל בתחילת השנה, וזה הזמן להדגיש את מעלת לימוד התורה ואת החשיבות הרבה של קביעת עיתים לתורה, כדי לבסס את כל השנה על יסודות התורה.

וכך מתחילים חיים

במקביל לדגש המיוחד על לימוד התורה בתחילת השנה, יש לשים דגש חזק על לימוד התורה של ילדים בגיל הרך ושל בני נוער, בראשית חינוכם:

בשנותיו הראשונות של הילד בעולם, השנים שהם היסוד לכל החיים, חשוב ביותר שיתמסר ללימוד התורה.

ועל-ידי שנבסס את שנותיהם הראשונות של הילדים בלימוד התורה על טהרת הקודש, נזכה שיגדלו ויצמחו בדרך ישרה לאור התורה והמצוות.