איך העשיר מתכפר בקרבן עני?
המצורע מביא קרבנות לפי יכולתו הכלכלית. מצורע עשיר מביא שני כבשים תמימים וכבשה בת שנה וכמות נכבדה של קמח ושמן. ואילו העני מביא כבש אחד, מעט סולת ומעט שמן1.
בנוסף, יש אפשרות שיהודי אחר מתנדב להקריב את קורבנות המצורע במקומו. האפשרות קיימת לא רק כשהמצורע אינו מסוגל להביא אפילו קרבן זול, אלא בכל מקרה יכול אדם אחר להחליף את החייב.
ועל כך כתב הרמב"ם: "עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עלי, והמצורע היה עני, הרי זה מביא על ידו קורבנות עשיר, שהרי יד הנודר משגת. ועני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי, והיה המצורע עשיר, הרי זה מביא על ידו קורבנות עשיר, שהרי זה הנודר חייב בקורבנות עשיר"2.
ונשאלת השאלה: איך העשיר מתכפר על ידי קורבנו הדל של העני? ולמה אם עני מתנדב להביא קורבנות של מצורע עשיר, הוא חייב להביא קורבנות עשיר?
כל העם מציאות אחת
אמרו חכמים3: "כל ישראל ערבין זה לזה". כל יהודי אחראי על מעשיו של יהודי אחר, וכאשר יהודי אחד חוטא, מוטל חיוב על חברו לסייע לו לשוב בתשובה.
בנוסף לכך, חכמים המשילו את עם ישראל לגוף אחד שלם, כשכל יהודי מגלם איבר פרטי מתוך כלל איברי הגוף4. כל בני ישראל הם מציאות אחת, וכאשר יהודי אחד חוטא, נגרם חיסרון אצל כלל האומה היהודית.
הערבות ההדדית הזו, היא שמאפשרת ליהודי אחד לכפר על חטא חברו. כאשר יהודי מתנדב להביא קורבן על מצורע שנטמא בחטאיו, הוא נותן ביטוי לערבות ההדדית הנפלאה הזו.
בזכות מסירות-נפש
לכן, גם כאשר עני מתנדב להביא קורבן במקום העשיר, הוא מתעלה ומביא לפי עושרו של המצורע, כי בהבאת הקורבן הוא מכפר גם על הנפילה של העם והוא בתוכם. והתורה מאפשרת לו לכפר את נפילתו. כאשר אדם שרוי במעמד רוחני 'עני', הדרישות ממנו נמוכות – 'קרבן עני'. אך כאשר הוא מחליט להיטיב עם יהודי אחר במסירות נפש, למעלה מכוחותיו, נותן לו הקב"ה אפשרות לקיים את החלטתו על-אף משאביו הדלים, ולהביא 'קרבן עשיר'.
מכאן אנו למדים את האחריות של כל אחד להפיץ יהדות ככל היותר, לסייע לכל יהודי לעלות על דרך המלך, דרך התורה והמצוות, ולהשיבו אל אבינו שבשמיים.
ועל-ידי אחדות ישראל וחמלה הדדית, תבוא הגאולה האמיתית והשלימה במהרה.