ב"ה • פרשת ויקהלפקודי • כ״ג באדר תשפ״ו

האתר מוקדש לע"נ חווה נחמה בת יעקב משה ז"ל

האתר מוקדש לזכות יחיאל בן צילה נ"י

דרשה
לשבת

האתר מוקדש לע"נ חווה נחמה בת יעקב משה ז"ל

האתר מוקדש לזכות יחיאל בן צילה נ"י

דרשה 7/10 לפרשה

הרבי מליובאוויטש

ויקרא

"אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם, וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַה' לְחַטָּאת"

ויקרא, פרק ד', פסוק ג'

דרשה זו עדיין לא נתרמה - מוזמנים לקחת חלק ולתרום לברכה והצלחה.

מעובד מ: על-פי 'תורת מנחם - התוועדויות' תשמ"ה ג', עמ' 1602 ואילך

מקרה נדיר ומקרה תדיר

בפרשתנו מופיעים, בין השאר, דיני קורבן 'חטאת' המכפר על חטא בשוגג, כאמור: "נפש כי תחטא בשגגה".

אם נשים לב לסדר הדברים בו נאמרו דיני החטאת, נבחין בדבר פלא:

תחילה מפרטת התורה את דיני הקורבן של 'הכהן המשיח' (כהן-גדול שנמשח בשמן מיוחד) שחטא בשוגג1; אחר-כך, את הדינים של חטא שחטאו בשגגה כל עדת ישראל2; לאחר-מכן, דיני נשיא שבט שחטא3; ולבסוף את הדינים של אדם רגיל שחטא4.

לכאורה, המאורע המצוי ביותר הוא אדם רגיל שחטא, והיה מהראוי לכתוב תחילה את המקרה הפשוט והרגיל, ורק אחריו את הדינים הנדירים. זאת, בהתאם לכלל "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם"5. כלומר, כאשר צריך לבחור מה להקדים מבין שני דברים, שהאחד הוא מצוי ורגיל – והשני נדיר, צריך להתחיל בתדיר. אם כן, מדוע פותחת התורה את דיני החטאת בדין הנדיר של 'הכהן המשיח' שחטא?

יום המשיחה

ביאור הדברים:

ספר 'ויקרא' פותח במילים6 "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור". מסתבר שמאורע זה אירע מיד לאחר המסופר בסיומה של הפרשה הקודמת, פרשת 'פקודי' החותמת את ספר 'שמות'.

בסיום פרשת 'פקודי', מדובר על יום הקמת המשכן – א' בניסן. עד לתאריך זה, לא היה ברשותם של בני ישראל שמן המשחה, ורק ביום זה הם השתמשו לראשונה בשמן המשחה כדי למשוח את הכהן הגדול.

זכות קדימה לחידוש

זו הסיבה לכך שהתורה פותחת תחילה בדיני 'הכהן המשיח' שחטא, לפני דיני אדם רגיל מהעם שחטא:

בדרך כלל, אכן יש לנהוג לפי הכלל "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם"7. אולם, כאשר יש לפנינו דבר חידוש שמעולם לא התממש, וכעת נוצרה האפשרות לעשותו, תהיה לו 'זכות קדימה' אפילו על הדבר התדיר והרגיל.

לכן, כיוון שביום זה נמשח הכהן הגדול בשמן המשחה בפעם הראשונה, פתחה התורה תחילה בדינים אלו הנוגעים לחידוש של אותו היום. לאחר מכן, אחרי הפתיחה בדינו של הכהן המשיח, שהוא מושג שהתחדש בו ביום, היא ממשיכה בסדר הדרגתי ממקרה נדיר זה למקרים הפחות נדירים, עד למקרה המצוי של אדם רגיל.

1. ויקרא, פרק ד', פסוק ב'.
2. שם, פסוק י"ג.
3. שם, פסוק כ"ב.
4. שם, פסוק כ"ז.
5. משנה, מסכת הוריות, פרק ג', פסוק ו'.
6. ויקרא, פרק א', פסוק א'.
7. משנה, שם.

הדרשות
הבאות

1/10

הכרה במעלות ושפלות

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"

ויקרא, פרק א', פסוק א'

2/10

הקרבת ה'אני'

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם"

ויקרא, פרק א', פסוק ב'

3/10

בין 'בשר' ל'עור'

"וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה, וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ"

ויקרא, פרק א', פסוק ו'

4/10

איך עושים נחת לקב"ה?

"וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם, וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'"

ויקרא, פרק א', פסוק ט'

5/10

המֶלח כמורה דרך

"וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹקֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ, עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"

ויקרא, פרק ב', פסוק י"ג

6/10

בין שוגג למזיד

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה"

ויקרא, פרק ד', פסוק ב'

8/10

כפרה אחת או שתיים

"אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה, עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא"

ויקרא, פרק ד', פסוק כ"ח

9/10

חומרת הספק

"וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ"

ויקרא, פרק ה', פסוק י"ז

10/10

בעל-הבית האמיתי

"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה', וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ"

ויקרא, פרק ה', פסוק כ"א