ב"ה • פרשת ויקהלפקודי • כ״ה באדר תשפ״ו

האתר מוקדש לע"נ חווה נחמה בת יעקב משה ז"ל

האתר מוקדש לזכות יחיאל בן צילה נ"י

דרשה
לשבת

האתר מוקדש לע"נ חווה נחמה בת יעקב משה ז"ל

האתר מוקדש לזכות יחיאל בן צילה נ"י

דרשה 5/10 לפרשה

הרבי מליובאוויטש

ויקרא

"וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹקֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ, עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"

ויקרא, פרק ב', פסוק י"ג

דרשה זו עדיין לא נתרמה - מוזמנים לקחת חלק ולתרום לברכה והצלחה.

מעובד מ: על-פי 'תורת מנחם - התוועדויות', תשמ"ט ב', עמ' 427 ואילך

לשם מה למלוח?

כחלק מתהליך הקרבת הקורבנות המפורט בפרשתנו בהרחבה, מציבה התורה דרישה מעניינת:

"וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ולא תשבית מלח ברית אלוקיך..". כלומר, לפני הקרבת כל קורבן על-גבי המזבח, חובה למלוח את בשר הקורבן בכמות נדיבה של מלח.

ונשאלת השאלה: לקורבנות יש חשיבות רבה מבחינה רוחנית, כפי שניתן להבין גם מהנאמר שהקורבנות הם "ריח ניחוח1" לפני הקדוש-ברוך-הוא. ואם כן, למה חשוב למלוח כל קורבן במלח? מה היא הסיבה לכך?

שתי התכונות של המלח

תבלינים רבים מוסיפים טעם במזון, ומונעים ממנו טעמי לוואי שליליים, אך בגרגירי המלח קיימות שתי מעלות ייחודיות:

האחת, למלח יש קיום נצחי, כפי שמפרש רש"י על הפסוק "ברית מלח עולם"2: "שאינו מסריח לעולם". המלח מסמל קיום נצחי שלא נפגם לעולם.

והשנייה, המלח מנקה את המזון ומכלה לכלוך3.

לא לאפשר דעיכה

על-פי פנימיות התורה, הכתוב בתחילת הפרשה "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'"4 מלמד כי המשמעות הפנימית של הבאת קרבן, היא התקרבות האדם אל הבורא ולעשיית רצונו5.

בהקשר זה, בא הציווי "על כל קרבנך תקריב מלח". כלומר, בכל שלב של התקרבות אל הקדוש-ברוך-הוא, נדרש האדם לאמץ את שתי התכונות היחודיות של המלח נצחיות וניקיון.

ראשית, נדרש מהיהודי להתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא ולדבוק בו, כך שלדברים יהיה קיום נצחי. כלומר, להתאמץ שההתלהבות להתעלות רוחנית לא תיחלש עם הזמן.

שנית, ההתקרבות אל הקדוש-ברוך-הוא נדרשת לא רק בזמני התפילה ולימוד התורה, כאשר השאיפות של הנשמה האלוקיות גלויות ובוערות. גם כאשר ה'נפש הבהמית' של היהודי פועלת בתוכו, וההתרוממות הרוחנית עלולה לדעוך, יש לכלות את הרצונות החומריים השליליים ולהפוך אותם לרצונות חיוביים.

לכן, גם בעת האכילה או עיסוקים גשמיים אחרים, יש לזכור שהאכילה והעיסוק בפרנסה נועדו לשם קבלת כוחות לקיום המצוות. כך נשתמש גם בהם כמנוף להתעלות רוחנית.

1. ויקרא, פרק א', פסוק ט'.
2. במדבר, פרק י"ח, פסוק י"ט.
3. כפירוש רש"י על הפסוק "שמים כעשן נמלחו" (ישעיה, פרק נ"א, פסוק ו').
4. ויקרא, פרק א', פסוק ב'.
5. 'לקוטי תורה', ויקרא, דף ב', עמ' ב'.

הדרשות
הבאות

1/10

הכרה במעלות ושפלות

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"

ויקרא, פרק א', פסוק א'

2/10

הקרבת ה'אני'

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם"

ויקרא, פרק א', פסוק ב'

3/10

בין 'בשר' ל'עור'

"וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה, וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ"

ויקרא, פרק א', פסוק ו'

4/10

איך עושים נחת לקב"ה?

"וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם, וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'"

ויקרא, פרק א', פסוק ט'

6/10

בין שוגג למזיד

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה"

ויקרא, פרק ד', פסוק ב'

7/10

זכות ראשונים

"אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם, וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַה' לְחַטָּאת"

ויקרא, פרק ד', פסוק ג'

8/10

כפרה אחת או שתיים

"אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה, עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא"

ויקרא, פרק ד', פסוק כ"ח

9/10

חומרת הספק

"וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ"

ויקרא, פרק ה', פסוק י"ז

10/10

בעל-הבית האמיתי

"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה', וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ"

ויקרא, פרק ה', פסוק כ"א