למה התעכבה הברכה?
בפרשתנו מדובר על סיומה של מלאכת המשכן, תוך ציון שהביצוע היה בהתאמה מלאה לציווי ה' איך ומה לעשות. לאחר סיום המלאכה, כאשר משה רבינו רואה שאכן הכל נעשה בדיוק לפי ציווי הבורא, הוא מעניק את ברכתו – "ויברך אותם משה"1.
ויש לעיין:
מדוע ניתנה הברכה דווקא עכשיו? לכאורה היה נכון יותר לברך את בני ישראל כבר בעת שנדבו למשכן, והיו ראויים לברכה על כך שנדבו בחפץ לב את כל הנדרש, ואף הוסיפו יותר מהנדרש. ואם-כן מדוע עיכב משה את הברכה עד עכשיו, עם סיום הבנייה?
ברכה שמובנת מאליה
ההסבר הוא, שאין ספק שמשה רבינו הודה לבני ישראל על נדבתם למשכן, מיד בעת הנתינה. אכן, היה מן הראוי לברכם ולהודות להם, ואין ספק שמשה לא נמנע מכך. דבר זה כל-כך פשוט ומובן מאליו, שהתורה לא מציינת זאת במפורש.
ואולם ברכת משה שניתנה לבני ישראל בסיום המלאכה, לא הייתה ברכה רגילה. לברכה זו הייתה מטרה מיוחדת – להביא להמשכת השכינה במשכן2. על אף שכל פרטי המשכן נעשו בדיוק כפי הנדרש, עדיין לא שרתה בו השכינה. רק בכוחו של משה, ירד כבוד ה' על המשכן3. ובשל הייחודיות של ברכה זו, מספרת עליה התורה.
כמובן, לברכה זו לא היה מקום לפני הקמת המשכן. ולמרות שהשראת השכינה נפעלה על ידי משה, האפשרות לכך נוצרה רק לאחר שבני ישראל השלימו את המלאכה, ועשו "ככל אשר צוה ה' את משה"4. רק עכשיו יכולה ברכתו של משה לפעול את פעולתה.
דביקות בצדיק הדור
בדומה לאותם הימים, כן הדבר גם כיום, בעבודת ה' של כל יהודי. ראשית, יהודי נדרש למלא בדייקנות אחר הוראות הבורא. לבצע את כל הנדרש ממנו, כמי ששייך לעם שבו בחר ה'. זה הבסיס והיסוד, שבלעדיהם אי אפשר להתקדם הלאה.
בנוסף לכך, עליו לזכור שהוא זקוק למשה רבינו, ורק בכוחו ובברכתו של משה שורה השכינה במעשיהם של בני ישראל. יש להידבק בצדיק הדור, 'ראש בני ישראל' שבאותו הדור, וכך יתעלו מעשיו ויזכה שתשרה השכינה במעשה ידיו.