למה לא השתתף משה?
לאחר סדרה של כמה פרשות, בה התורה עוסקת בהרחבה במשכן וכליו, בפרשתנו, פרשת פקודי, מדובר על סיום המלאכה. התורה אומרת כי לאחר שבני ישראל סיימו להרכיב ולבנות את כל חלקי המשכן, הם הביאו את הכל אל משה, כלשון הכתוב "ויביאו את המשכן אל משה"1.
מהעובדה שהתורה מציינת כי בסיום המלאכה הביאו את כל חלקי המשכן אל משה, יש ללמוד, וכך מסיק רש"י2, שמשה רבינו לא התעסק במלאכה עצמה.
ודבר זה מעורר פליאה עצומה:
כיצד יתכן שמשה רבינו, גדול הנביאים ומנהיג האומה, לא השתתף בבניית המשכן לה'?
מהותו של משה – התורה
ההסבר הפשוט לשאלה הגדולה הזו, הוא שמשה רבינו לא נצטווה על כך. אמנם הקדוש-ברוך-הוא ציווה ציווי כללי שבמלאכת המשכן יהיו שותפים "כל איש אשר ידבנו לבו"3, אך ציווי זה לא כלל את משה. כפי שמסביר רש"י בפרשה הקודמת4 שהציווי על המשכן אמנם נאמר למשה, אך היה זה רק על-מנת להעביר את הציווי לבני ישראל, ולא ציווי למשה עצמו.
אך הסבר זה אינו מספק, שכן עובדה זו עצמה תמוהה. מדוע באמת ציווה הקדוש-ברוך-הוא על כל בני ישראל ליטול חלק בבניית המשכן, והחריג את משה רבינו מכך? והרי לא יעלה על הדעת שמשה רבינו אינו ראוי לקחת חלק במשכן חס-ושלום!
אלא ההסבר הוא שלמשה רבינו יש תפקיד מיוחד משלו, שה' לא רצה לגרום לו להפסקה ממילוי תפקיד זה, אפילו בשביל מלאכת המשכן. תפקידו המיוחד של משה הוא לימוד התורה, שהייתה כל מהותו, עד כדי כך שהתורה נקראת על שמו "תורת משה"5. בדיוק כשם שנפסקה הלכה לא לבטל תינוקות-של-בית-רבן מלימוד התורה לצורך בניית בית המקדש6.
אחריות למכלול התפקידים
ואולם, למרות שמשה רבינו לא נצטווה להפסיק מלימודו כדי לעסוק בבניית המשכן, הציווי על כך נאמר דווקא על-ידו. זאת, על אף שגם שמיעת הציווי ומסירתו לבני ישראל נטלו מזמנו של משה, ובאו על חשבון לימוד התורה.
ההוראה מכך היא, לכל אחד יש תפקיד מיוחד משלו, ודרך מיוחדת לו – בה עליו לעבוד את הבורא. אל לו להתעסק בתפקיד של מישהו אחר. אולם, בד-בבד האחריות לכך שמכלול התפקידים יבוצעו, מוטלת גם עליו. במילים אחרות, על כל אחד לעסוק בתפקידו, ובמקביל, לוודא שכל מה שגורם נחת לה' – יבוצע.