למה לא די בבת-קול?
תחילת הפרשה עוסקת בספירת נדבות המשכן, שנעשתה על ידי משה רבינו, כדי להראות לעם שהכל נעשה בנאמנות1.
אומרים על כך מפרשי התורה, שבמהלך הספירה, התברר שישנו סכום נכבד שאיש לא זכר מה נעשה בו. דבר זה יכול היה לעורר טענה על מידת הנאמנות של העוסקים במלאכה. כדי למנוע זאת, יצאה בת-קול מהשמיים, והזכירה מה היה השימוש שנעשה באותו סכום שנשכח2.
ונשאלת השאלה:
אם בסופו של דבר יצאה בת-קול מן השמיים כדי להבהיר שהכל נעשה כשורה, מדוע לא היה ניתן מלכתחילה להודיע על כך לעם באמצעות בת-קול, ולמה בכלל נדרש משה רבינו לבצע את הספירה מלכתחילה?
להדגיש את המשותף
אלא מכאן שלספירת נדבות המשכן הייתה מטרה נוספת מעבר לבדיקת הנאמנות של העובדים. אחרת, אכן היה די בבת-קול שתעיד שהכל נעשה בנאמנות מלאה.
מטרה נוספת זו נעוצה בתוכן ובמהות של מעשה הספירה.
כאשר סופרים משהו, מחפשים ומדגישים את הסך-הכל. בספירה לא חשובים כל-כך הפרטים אלא הסכום הכולל הנוצר מכולם יחדיו, הוא החשוב ועליו ניתן הדגש. כך היה גם בספירת נדבות המשכן. בעת הספירה היה דגש על הסיכום הכולל והתוצאה המשותפת, ופחות על החלק האישי של כל אחד ואחד.
לכן ספר משה את נדבות המשכן. על מנת שהמשכן יהיה נכס ציבורי של עם ישראל כולו, היה צורך להדגיש את המשותף והמאחד, כדי לשלול אפשרות של מחשבה שלכל אחד יש חלק שונה במשכן הנובעת מתרומתו או עבודתו בבניית המשכן, ספר משה את התרומות והדגיש את התוצאה המשותפת של כולם יחד.
היחיד שלא נפגם
ספירה זו שמשמעותה היא הקניית המשכן לכל העם, יכלה להיעשות רק על ידי משה, כי משה רבינו, כנשיא הדור, מאחד וכולל בתוכו את כל עם ישראל, כלשון רש"י3: "נשיא הדור הוא ככל הדור, שהנשיא הוא הכל".
ויש סיבה נוספת שבגללה משה רבינו היה היחיד שיכל לפעול זאת. המשכן היווה כפרה על חטא העגל4 שפגם בכלל ישראל. שכן, גם אלו שלא חטאו אך עמדו מן הצד, נפגמו מהחטא. רק משה רבינו שהיה באותו הזמן בהר סיני, לא נפגם כלל מחטא העגל. לכן, הוא זה שיכול להקנות את המשכן לכל העם, ולמעשה להביא לכפרת החטא.