למה לא בפרשת תרומה?
פרשת תצוה עוסקת רובה ככולה בכהונתו של אהרן הכהן. יש בה תיאור של פרטי בגדיו, סדר שבעת ימי המילואים שבהם התקדש לעבודתו, ועוד.
אולם דווקא בתחילת הפרשה ובסיומה, לא מדובר בכהונתו של אהרן. תחילת הפרשה מדברת על הדלקת המנורה בבית המקדש, וסיום הפרשה עוסק במזבח הקטורת.
והדבר דורש ביאור:
מה הסיבה לכך ששתי פרשיות אלו, העוסקות בהדלקת המנורה ובמזבח, מופיעות בפרשת "תצוה", ולא בפרשת "תרומה", שלכאורה שם הוא מקומן? לכאורה מסתבר שפרשת העלאת הנרות תופיע בפרשת "תרומה" יחד עם סדר מלאכת המשכן, ופרשת מזבח הקטורת תופיע גם היא בפרשת "תרומה", יחד עם שאר כלי המשכן!
עדות להשראת השכינה
ההסבר טמון בכך שמטרת המשכן היא "ושכנתי בתוכם"1. להשרות את שכינתו של הבורא יתברך בעם ישראל, ולמעשה בעולם כולו. זוהי גם המטרה והתכלית של עבודת הכהנים בבית-המקדש. וכפי שנאמר בפרשתנו, אחר הדברים על כהונתו של אהרן2, "ונועדתי שמה לבני ישראל, ונקדש בכבודי".
העלאת הנרות מביאה לידי ביטוי גלוי את המטרה הזאת של השראת השכינה. על המנורה נאמר "עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל"3. הנרות רומזים גם לנשמות ישראל, ככתוב "נר ה' נשמת אדם"4. וכן לקיום התורה והמצוות, עליהם נאמר "נר מצוה ותורה אור"5. וכל אלה הם הגורמים את השראת השכינה בעולם.
גם מזבח הקטורת מסמל את הקשר המיוחד שבין הקדוש-ברוך-הוא ועם ישראל. "קטורת" היא מלשון קשר, ועבודת הקטורת נעשתה בצורה שמבטאת את הקשר הישיר של היהודי עם הקדוש-ברוך-הוא. לכן בהקטרת הקטורת נדרש הכהן להיות לבדו, כנאמר6: "וכל אדם לא יהיה באהל מועד".
להאיר נשמות רבות
לכן פרשת "תצוה", פרשת כהונתו של אהרן, פותחת במנורה וחותמת במזבח הקטורת. שני נושאים המסמלים את השראת השכינה, ללמדנו שזו המטרה ותכלית עבודת הכוהנים – להביא להשראת השכינה בעולם.
זוהי גם מטרת עבודתנו בקיום התורה והמצוות. להיות קשורים לה' יתברך, ולהשרות את שכינתו בעולם. על היהודי לנהוג כך בעצמו ולהאיר באור זה את הסביבה, להעלות את הנרות של נשמות רבות נוספות.