למה להסביר מהו ענן?
בסיום הפרשה, התורה מתארת את עלייתו של משה רבינו אל הר סיני, ואומרת: "ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה"1.
על אף ש"ענן" הוא מושג ידוע ומוכר, רש"י מוצא לנכון לפרש את המילה הזו, וכותב: "ענן זה כמין עשן הוא". כלומר, הענן שבתוכו נכנס משה רבינו, נראה כמו עשן.
ויש להבין:
לשם מה יש צורך בפירוש ופירוט מראה הענן?
ומאחר שרש"י בחר לפרש שהענן היה נראה כמו עשן, בוודאי יש לכך משמעות מיוחדת, עליה רש"י מבקש לרמוז.
משימת הזיכוך
התכלית של בריאת העולם, דומה להפליא להליך היווצרות העשן. העשן נוצר בעת שחומר כלשהו מתכלה על ידי האש, ומציאותו הקודמת מתבטלת. בדומה לכך, תפקידו של האדם עלי אדמות הוא לבטל את החומריות של המציאות הגשמית, לזכך אותה וליצור מציאות טובה יותר ומרוממת יותר.
בזמן מתן-תורה, עבר העולם שינוי דרסטי. באותה שעה התגלה הקדוש-ברוך-הוא בעולם, ומאז ועד לתוצאותיו ההרסניות של חטא העגל2, היה העולם זך ועדין3. לכן, לאחר מתן-תורה, כאשר העולם כבר מזוכך, התורה משתמשת במילה 'ענן', המזוהה עם זַכּוּת ועדינות – ולא במילה 'עשן'.
לא נפסיק לזכך
המעבר משימוש בביטוי 'עשן' לשימוש בביטוי 'ענן', עשוי להוביל למסקנות שגויות. הפסקת השימוש במילה 'עשן', המסמלת את תהליך זיכוך העולם, עלולה להתפרש בטעות כהפסקת הצורך בעבודה זו.
את הטעות הזו מבקש רש"י למנוע. הכוונה היא ללמדנו כי על אף שהתורה עושה שימוש בלשון 'ענן', כי העולם התעלה והזדכך, עדיין זהו סוג של 'עשן'. עדיין נדרשת עבודה לזכך את העולם. ולמרות שהמצב כעת, אחרי מתן-תורה, טוב יותר מאשר קודם לכן. לעולם אין להסתפק במה שיש, ויש להוסיף ולזכך ולרומם את העולם עוד ועוד.

