דרשה
לשבת

ימין או שמאל?

בתחילת הפרשה עוסקת התורה בדיני עבד עברי. כאשר יהודי מוכר את עצמו לעבד, או נמכר על ידי בית-הדין, על האדון לשחררו לחופשי אחרי שש שנים. במידה והעבד אינו מעוניין להשתחרר, הוא יכול להישאר עד שנת היובל. במקרה זה, נענש העבד על כך ברציעת חור באוזנו1.

על כך מפרש רש"י כי האוזן הנרצעת היא האוזן הימנית. בהמשך, רש"י מקשה "או אינו אלא של שמאל?" ומוכיח מהשוואה לפסוקים אחרים2 כי אכן יש לרצוע את אוזנו הימנית ולא את השמאלית. מעצם הדיון בנושא, כמו גם מהצורך בהוכחות שהכוונה לאוזן הימנית, עולה שללא ההוכחה מהפסוקים, היה מקום לחשוב שהציווי הוא לרצוע דווקא את האוזן השמאלית.

ונשאלת השאלה:

למה לצאת מנקודת הנחה שמדובר על אוזן שמאל, בעוד שבדרך כלל לימין יש עדיפות על השמאל?

הקלה בעונש

להבהרת הדברים, יש להקדים ולעמוד על הסיבה שמענישים את העבד שלא מעוניין לצאת לחופשי. לכאורה נראה כי במקום להטיל עליו עונש, נדרשת התחשבות יתירה כלפיו. הרי מדובר באדם שמצבו דחוק ונחות כל-כך שלא נותרה לו ברירה אלא להימכר לעבד3. פרט לכך, כל חטאו מסתכם בכך שהוא מרוצה ממצבו הנוכחי ומעוניין להמשיך להיות בחסות אדונו.

ואכן, התורה בהחלט מגלה התחשבות רבה באדם זה. על אף שעליו לספוג עונש, משום שקיבל על עצמו אדון מלבד בורא העולם או מסיבות נוספות4, התורה מבקשת להשית את העונש המינימלי האפשרי. לכן, כל העונש הוא רק רציעת האוזן, דבר שרבים עושים מיוזמתם ומרצונם, כדי לתלות על האוזן תכשיט5.

הצורך בהוכחות

לאחר שהוברר כי המגמה היא למעט ככל האפשר בחומרת העונש, לכאורה הגיוני יותר לבחור באוזן השמאלית. שכן, בדרך כלל הצד הימני של האדם הוא הצד החזק, וכדי להקל בעונש, יש להסתפק ברציעת האוזן החלשה. לכן נדרש רש"י להוכחות שהציווי מתייחס לאוזן הימנית. ללא ההוכחות הללו, היינו מסיקים שהכוונה לאוזן שמאל.

מתוך הדברים עולה מסר חשוב עד כמה יש להתחשב בזולת. גם כאשר נדמה שמדובר במקרה בו האדם הוא שהביא על עצמו את מצבו המורכב, יש לחפש כל דרך אפשרית להקל עליו. ובכל מצב יש לגלות מקסימום התחשבות בכל אחד.