להילחם או להחריש?
לאחר הניסים הגדולים והנפלאים שעשה ה' יתברך לבני ישראל ביציאת מצרים, לעיני כל אומות העולם, חששו הללו מפני בני ישראל. אף אחד לא העיז לפגוע בבני ישראל, עד שבא עמלק ואזר אומץ להילחם בבני ישראל. בתגובה, הורה הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו: "צא הילחם בעמלק"1.
יש להבין:
מדוע כאן ציווה ה' יתברך לבני ישראל לצאת למלחמה, בעוד שזמן לא רב קודם לכן, כאשר המצרים רדפו אחרי בני ישראל, ובני ישראל רצו להילחם במצרים, הורה להם ה' במפורש להימנע מכך, והציווי היה – "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"?2
המאבק היוצא מן הכלל
נקודת המוצא היא, שבני ישראל לא צריכים להילחם. זוהי הנחת היסוד, וזו ההתנהגות המתאימה לבני ישראל. הם אינם אמורים לתת את ידם במאבקים ובמלחמות, שכן "הידים ידי עשיו"3 ואין זו 'דרך חיים' שמתאימה לעם ישראל. לכן, בעיקרון עליהם לסמוך על ה' שיגן עליהם.
אולם, למרות שזו הדרך שבה על עם ישראל לנהוג בדרך כלל, יש יוצא מן הכלל. יש מלחמה אחת שממנה לא ניתן להתחמק, ועליה אי אפשר לוותר. זוהי המלחמה על התורה.
עמלק יצא למלחמה עם בני ישראל בהיותם במדבר, וחצץ בינם לבין הר סיני. בכך הוא מנע מהם את האפשרות להתקדם לקבלת התורה בהר סיני. ומול מניעות ועיכובים שכאלו, לא עושים שום חשבונות. כשיש מניעה או מכשול בדרך לתורה, עושים הכל על מנת להתגבר על ההפרעה, גם מלחמות, כדי להגיע אל היעד ולקבל את התורה.
מלחמה בכל העוצמה
המלחמה הזו לא הסתיימה במדבר. גם כיום עלולות להיות מלחמות דומות למלחמתו של עמלק במדבר. לכל יהודי עשויים להיות ניסיונות ודברים שעלולים להפריע ללימוד התורה. ומול אויב שכזה, יש להשיב מלחמה בכל העוצמה.
גם אם נדמה לנו שיש סיבה מוצדקת לכך שאין אנו משקיעים מספיק בלימוד התורה, אין זה נכון. שום דבר לא יכול לעמוד בדרך ללימוד התורה, אפילו אם נראה שמדובר בהסבר מוצדק או בצורך חשוב. לימוד התורה הוא תכליתנו, ועלינו להיאבק על כך – ובעזרת ה' ננצח.