להיטות אחרי כסף וזהב?!
לאחר שהמצרים טבעו בים סוף, החל הים לפלוט זהב וכסף שהמצרים לקחו אתם במרכבות שלהם כשיצאו לרדוף אחרי בני ישראל שיצאו ממצרים. בני ישראל עסקו במרץ באיסוף הרכוש הנפלט, המכונה 'ביזת הים'. הם עשו זאת בהתלהבות רבה, ולא היו מעוניינים לחדול מהעיסוק הזה עד שמשה רבינו אילץ אותם לעצור ולהמשיך את המסע שלהם1.
והסיפור מעורר תמיהה:
בני ישראל ראו וחוו זה-עתה נס אלוקי אדיר. נס קריעת ים-סוף באמצעותו ניצלו חייהם. באותה שעה הם זכו גם לגילוי השכינה ברמה גבוהה במיוחד2. אם כן, איך יתכן שמיד אחר-כך הם היו כל-כך להוטים אחרי כסף וזהב?
טבעי יותר היה לראותם ממהרים בעקבות קריעת ים-סוף אל הר סיני, לקבל את התורה!
רצון עז לעשות את רצון ה'
ההסבר הוא, שאכן לאחר הניסים הגדולים וההתגלות האלוקית האדירה בקריעת ים-סוף, בני ישראל לא השתוקקו לצבור רכוש גשמי. העיסוק הנמרץ באיסוף 'ביזת הים' נבע מכוונה רוחנית נעלית. היה זה מתוך מחשבה שאיסוף הביזה הזו מהווה המשך ישיר לציווי האלוקי שנאמר להם קודם לכן – "ונצלתם את מצרים"3. כזכור, לפני היציאה ממצרים, הקדוש-ברוך-הוא ציווה שבני ישראל יטלו רכוש רב מהמצריים. בני ישראל למדו מכך שרצון ה' הוא שהם יעבירו לרשותם כמה שיותר רכוש מצרי. לכן גם עכשיו בני ישראל עסקו באיסוף הרכוש הנפלט מהים.
ועל אף שבני ישראל לא אספו את 'ביזת הים' במטרה לצבור רכוש, אלא רק על מנת לקיים את רצון ה', הם לא חשו זאת כמעמסה. שכן, בבני ישראל בער רצון עז למלא את רצון הבורא, ולכן הם נרתמו לכך במלוא המרץ וההתלהבות. לכן, כאשר משה רבינו פנה אליהם והודיע להם שיש להמשיך הלאה במסע, הם התקשו לחדול מעיסוק במה שנראה להם כרצון ה'. לכן, המשך המסע היה רק לאחר שמשה רבינו אילץ אותם להמשיך, כדברי חז"ל 'הסיען בעל-כרחם'.
חיבור אמיתי ונצחי
הרצון העז של בני ישראל באותה שעה למלא את רצון ה', מהדהד ומעביר מסר חד וברור לכל יהודי מאז ועד היום הזה. המסר שקיום התורה והמצוות, יישום רצונו של הבורא יתברך, אינם נטל ומעמסה – אלא זכות נפלאה.
כאשר יהודי חש את השמחה שבעבודת ה', נוצר חיבור פנימי בינו לבין קיום המצוות. חיבור חזק מאד שלא ניתן יהיה להפריד ביניהם. בדומה לחיבור שקיים בין היהודי לבורא העולם עצמו – חיבור אמיתי, תקיף ונצחי.