הטיהור ששבר את הטומאה
בעת שנולד משה, נאלצה יוכבד אמו להסתירו, מפני גזירת פרעה להשליך את התינוקות הנולדים ליאור. משלא יכלה להמשיך ולהחזיקו עוד במסתור, בנתה לו תיבה והניחה את התיבה בסמוך ליאור, ככתוב1: "ותשם בסוף על שפת היאור".
יוכבד לא הכניסה את התיבה אל תוך היאור עצמו2, מאחר והיאור שימש כעבודה-זרה של מצרים3. רק לאחר שבת-פרעה טבלה שם במקום4, במטרה לרחוץ את עצמה ולהיטהר מהעבודה-זרה של בית אביה5, וסימלה בכך את שבירתה של הטומאה, נכנסה התיבה אל תוך המים.
באותה העת, ראו יועצי פרעה סימן המעיד שמושיען של ישראל הושלך למים. וכך בטלה גזירת פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"6.
המגמה של פרעה
העובדה שהגזירה להשליך את התינוקות ליאור בוטלה מיד עם טיהור היאור מהעבודה-זרה של מצרים, היא בהתאם לתוכן הגזירה:
המשמעות הפנימית של הגזירה, קשורה בעובדה שהיאור שימש כעבודה-זרה. וכאשר פרעה שמע כי מושיען של ישראל עתיד להיוולד, היה עליו לצוות על הריגת כל התינוקות הנולדים. למעשה, פרעה לא גזר "כל הבן הילוד הרגו" אלא "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". בכך פרעה נתן ביטוי למגמתו 'להטביע' את עם ישראל בעבודה-זרה של מצרים. לכן, כאשר בת פרעה טבלה ביאור וביטלה את העבודה-הזרה של מצרים, בטלה גם הגזירה על הטבעת התינוקות ביאור.
התפיסה המצרית מול האמונה
הסיבה לכך שהיאור שימש כעבודה-זרה של מצרים, היא בשל העובדה שבמצרים לא יורדים גשמים. לכן, גידול התבואה והמזון ההכרחי לקיומם של בני האדם, נעשה באמצעות מי היאור. אם כן, העבודה ליאור סימלה את התפיסה שקיומו של האדם וסיפוק מזונו, תלויים בדרכי הטבע. תפיסה שמנוגדת לאמונה בקדוש-ברוך-הוא כבורא העולם ומנהיגו.
גזירת פרעה להשליך את התינוקות ליאור, הייתה ביטוי לרצונו לגרום לבני ישראל לעבור, חס-ושלום, מאמונה בה' להסתמכות על דרכי הטבע. ואילו ביטול העבודה-זרה של מצרים, מסמל את ניצחונם של בני ישראל, ואת ניצחונה של האמונה בבורא העולם.