האם פרעה התמלא חמלה?
יועצי פרעה גילו את אוזנו שבקרוב עתיד להיוולד אצל בני ישראל תינוק, שיגדל להיות מושיעם של ישראל. בתגובה החליט פרעה 'להקדים רפואה למכה' וגזר דין-מוות על כל הזכרים הנולדים לבני ישראל. הוא פנה לאנשי מצרים בפקודה1 "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכל הבת תחיון".
ונשאלת השאלה: מה פשר סיום דבריו של פרעה "וכל הבת תחיון"? הרי כוונתו הייתה לגזור מוות על התינוקות הזכרים, ומדוע מצא לנכון להתייחס לעתידן של הנקבות, האם לפתע התמלא פרעה ברגשי רחמים כלפי התינוקות הבנות?
ההסבר הוא כי לאמיתו של דבר, האמירה של פרעה "וכל הבת תחיון" מהווה חלק בלתי נפרד מגזירתו הקשה.
גזירת החינוך המצרי
אם נדייק במילותיו של פרעה, נבחין שהוראתו למצריים לא הייתה "וכל הבת תִּחְיֶה", אלא "וכל הבת תְּחַיּוּן". בעוד שהמשמעות של 'תחיה' היא – תישאר בחיים, הרי המשמעות של "תחיון" היא – אתם תחיו אותה. כלומר, פרעה לא התכוון להורות שאת התינוקות הנקבות יש להשאיר בחיים, אלא הורה לגדל אותן ולחנך אותן אצל אנשי מצרים.
הוכחה נוספת לכך, ניתן למצוא בדברי פרעה אל המיילדות העבריות. כאן פרעה משנה מדבריו לאנשי מצרים, ואומר2 "ואם בת היא וחיה". כשהוא מדבר אל המיילדות העבריות, פרעה נמנע בכוונה משימוש במילה "תחיון". הוא לא מעוניין שהעבריות יחיו את בנות ישראל, אלא שהמצריים יהיו אלה שמגדלים ומחנכים אותן.
מסירות-נפש לחינוך יהודי
הצו של פרעה לגדל את הבנות בבית המצריים, היה גזירה קשה לא פחות מגזירת המוות על התינוקות הזכרים. הייתה זו גזירת מוות לנשמה. מוות רוחני. פרעה רצה שבנות ישראל יגדלו בבתי המצריים, יקבלו חינוך מצרי, יתנתקו מרוח היהדות ויאמצו לעצמן אורח חיים מצרי.
גזירה זו תואמת להפליא לגזירה על הזכרים. את הזכרים ציווה פרעה להשליך ליאור. זאת מאחר שהיאור שימש כעבודה-זרה של מצרים3. וגזירת פרעה הייתה ביטוי למגמתו להטביע את ילדי ישראל בעבודה-זרה המצרית. כך הוא נהג גם בבנות ישראל, כשציווה לחנך אותן ברוח מצרית, ולהטביע את נשמתן בעבודה-זרה של מצרים.
המיילדות העבריות סיכנו את עצמן, לא שמעו לקול פרעה ולא קיימו את פקודתו4. בכך הן משמשות דוגמה ומופת לכולנו, למסור את הנפש כדי להרחיק מילדינו השפעות נוכריות, ולוודא שהם זוכים לחינוך יהודי ראוי.