היכן החיבור?
פרשת "ויחי" מגוללת באריכות את ברכות יעקב לבניו לפני הסתלקותו, פטירתו וקבורתו. והתיאורים של אלה, נחתמים בפסוק: "וימת יוסף.. ויישם בארון במצרים". אלו המילים שחותמות לא רק את פרשת השבוע אלא גם את ספר "בראשית" כולו.
ויש לתמוה: כלל ידוע1 קובע, שיש לסיים ולחתום כל עניין תורני בדבר טוב וחיובי. אם כן, מדוע הסיום של ספר "בראשית" הוא בעובדה מצערת ועצובה כל-כך של מות יוסף והנחת גופו בארון בארץ מצרים?
ועוד יש לשאול: על-פי המקובל2, בכל אחד מחמשת חומשי התורה, קיים קשר ענייני בין תחילת הספר לסופו. מהו, אפוא, הקשר בין תחילת ספר "בראשית" העוסק בבריאת העולם, לסיום הספר – העוסק במותו וקבורתו של יוסף הצדיק?
הוויכוח – לא רק על השטח
כאמור, ספר "בראשית" פותח בתיאור מפורט למדי של הבריאה. ועל כך נשאלת השאלה: – לשם מה מספרת לנו התורה באריכות גדולה כל-כך את תהליך בריאת העולם?
מבואר על-כך3 שסיפור בריאת העולם בידי הקדוש-ברוך-הוא, נועד לכך שאם יבואו אומות העולם ויטענו כלפי בני ישראל שכיבוש ארץ ישראל בידי העם היהודי מהווה גזילה של הארץ מיד האומות שישבו בה בעבר, יהיה לבני ישראל מענה מן המוכן. הם יטענו בתגובה שהקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם כולו, והוא זה שהחליט לתת את ארץ ישראל לעם היהודי.
הסבר זה אמנם שופך אור על החשיבות של תיאור בריאת העולם על-ידי הבורא, אך עדיין לא ברור מדוע הדבר חייב להיות מיד בפתיחת התורה. האם לא ראוי יותר לפתוח את ספר התורה באחת המצוות או במסר יסודי לחיים היהודיים, ולא בתיאור שאמור לשמש מענה לטענת אומות העולם?
התשובה היא, שטענת אומות העולם כלפי בני ישראל טומנת בחובה משמעות עמוקה יותר מאשר ויכוח על טריטוריה, מאחר והקב"ה נתן ליהודים את התורה, אין לבני ישראל להתעסק בארציות ובגשמיות הארץ, אלא כל חייהם צריכים להיות קודש לרוחניות ודברים נעלים, ולכן עצם האחיזה של בני ישראל בארץ גשמית היא סוג של 'גזל'.
לכן התורה פותחת בתיאור בריאת העולם על-ידי הקדוש-ברוך-הוא. זו הודעה והצהרה לכל העולם כולו, שגם הארציות והגשמיות של העולם שייכת לבורא העולם ומנהיגו, ורצונו האמיתי הוא שבני ישראל יעבדו אותו ויקיימו מצוותיו דווקא בתוך העולם הגשמי.
עבודת ה' בתוך הארציות
וזהו הקשר בין תחילת חומש "בראשית" לסיומו:
סיום חומש "בראשית", עוסק בירידת בני ישראל לגלות מצרים, הקשה והאיומה. במהלך שהותם במצרים, סבלו בני ישראל קשיים רבים וצרות רבות, והם הצליחו להתמודד עם הקשיים העצומים, הודות לעובדה שיחד איתם במצרים היה כל העת ארונו של יוסף הצדיק. זכותו הגדולה והעצומה של יוסף, נתנה להם את הכוח לעבוד את ה' ולשרוד את גלות מצרים – בארץ חומרנית ומגושמת.
דבר זה מקביל להפליא לנושא של תחילת הספר – המאריך בתיאור בריאת העולם, כדי להבהיר לכל, גם לאומות העולם, שלבני ישראל ניתן הכוח לעבוד את ה' בתוך הארציות והגשמיות של העולם הזה.