רמז לשמונה בגדים
זמן קצר לפני פטירתו מהעולם הזה, ביקש יעקב אבינו, בעודו שוכב על מיטתו, שכל בניו יתאספו סביבו. באותו מעמד, בירך יעקב את בניו, תוך התאמה של הברכה לכל אחד בפרט, בהתאם לאופיו, התכונות והמהות שלו – ובהתייחסות גם לעתידו של כל שבט.
הברכה שיעקב העניק לבנו אשר, מכילה בין השאר את דברי השבח – "מאשר שמנה לחמו".
לפי פשוטו של מקרא, יעקב משבח ומהלל את נחלתו של שבט אָשֵׁר בארץ ישראל, שהתברכה בזיתים משובחים שמניבים שמן רב ומעולה. ואילו לפי הדרוש, חכמים אומרים כי במילה "מאשר שמנה לחמו", רמז יעקב למספר שמונה, והכוונה היא לעובדה שהכהן הגדול לובש שמונה בגדי הכהונה1. ועל הקשר של שבט אשר לבגדי הכהונה, אומר רש"י במקום אחר2: "שהיו בנותיו נאות.. נשואות לכוהנים גדולים", הלובשים שמונה בגדים.
וכאן נשאלת השאלה: מה משמעות הקשר בין הכהן הגדול, בעל התפקיד המקודש ביותר בעבודת בית-המקדש, לעובדה שבנות שבט אשר היו נאות? הרי לכאורה אין שום קשר בין המשרה הקדושה והנעלית של הכוהנים הגדולים – ליופי החיצוני של נשותיהם!
מעשים נאים
אלא שאכן, אין ספק שכאשר יעקב רמז לכך שבנות שבט אָשֵׁר נישאו לכוהנים גדולים משום שהיו נאות, לא הייתה הכוונה לנוי ויופי גופני חיצוני. הכוונה היא בהחלט לנוי ויופי נפשי פנימי.
וכדברי דוד המלך בספר התהלים, על ייחודה של בת ישראל3: "כל כבודה – בת מלך פנימה". כלומר, הכבוד, החן והיופי של בת ישראל, לא מתבטא בדברים חיצוניים אלא להיפך – "פנימה", כשהכוונה לצניעותה, עדינות תכונותיה ומעשיה הנאים.
ואכן, הקשר בין הצניעות של בת ישראל לכהונה גדולה, מפורש בדברי התלמוד4: מעשה באישה צדקנית בשם קמחית, שזכתה בזכות גדולה ביותר והיו כל שבעת בניה כהנים גדולים. על-פי עדותה של קמחית עצמה, היא זכתה לכך בזכות שמירה וזהירות יוצאת מן הכלל בצניעות, גם כשהייתה לבדה בתוך ביתה.
בזכות הצניעות
אם-כן, זו הייתה כוונת ברכתו של יעקב אבינו באמרו "מאשר שמנה לחמו", ברכה שרומזת לנישואי בנות השבט לכוהנים גדולים. יעקב אבינו מברך את אָשֵׁר, שבנות שבטו יהיו נאות במעשיהן וצנועות במידותיהן ובהנהגתן, והזכות הזו תעמוד להן להינשא לכוהנים גדולים.
עלינו ללמוד מכך הוראה ומסר לחיים:
מידות הטובות, התנהגות שתואמת את פסיקות ה'שולחן ערוך', ובייחוד – שמירה על הלכות והליכות הצניעות, זו הדרך לזכות לגדל דור ישרים מבורך, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.