איה כיבוד ההורים?!
לאחר שנים ארוכות, בהם יוסף הצדיק לא נפגש עם אחיו שבארץ ישראל, התרחש האירוע הדרמטי והמרגש, והאחים באים למצרים ומשחרים לפתחו של יוסף שבינתיים הפך ל'משנה למלך' ושליט המדינה.
לאחר דין-ודברים ומסכת של אירועים, מגלה יוסף לאחיו את זהותו. וכצפוי, כשמתחוור להם שה'משנה למלך מצרים' הוא אחיהם האבוד, ההתרגשות מגיע לשיאה. מיד אחר-כך, מבקש יוסף מאחיו לעלות לארץ ישראל ולהביא את יעקב אביהם למצרים, להיפגש עם בנו לאחר נתק ארוך כל-כך.
האחים אכן יוצאים לדרך עם עגלות בקר – מתנה מיוסף לאביו – וממהרים להביא את יעקב לארץ מצרים, במטרה לפגוש את בן זקוניו האהוב, אחרי פרידה כל-כך ארוכה וכל-כך כואבת1.
ונשאלת השאלה: האם לא היה ראוי ונכון שיוסף יהיה זה שיעלה לארץ ישראל, כדי לפגוש את אביו לאחר שנים רבות כל-כך בהם לא התראו זה עם זה?! במיוחד לאור העובדה שיוסף הכיר בכך שאביו זקן, והנדידה קשה עליו, איך יתכן שיוסף בכלל לא מציע אפשרות שהוא עצמו יעלה לארץ כדי לפגוש את אביו?
הכל על-פי ההשגחה
הסבר הדבר, נעוץ בהתבוננות בדו-שיח שהיה בין יוסף לאחיו:
לאחר שיוסף מספר לאחיו הגדולים שהוא יוסף שנמכר בצעירותו לאומה אחרת, הוא מציין בפניהם את דרכי ההשגחה העליונה שהביאה אותו להיות השליט על כל ארץ מצרים, ואומר2: "וישלחני אלקים לפניכם". לאחר-מכן, יוסף חוזר ואומר: "ועתה, לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלקים".
מה פשר כפילות הלשון – מדוע יוסף מוצא לנכון לומר פעמיים שאלוקים הוא זה ששלח אותו למצרים, והכל התרחש על-פי ההשגחה העליונה.
מילוי התפקיד
ההסבר הוא שבאמצעות הכפילות הזו, התכוון יוסף לרמוז לסיבה לכך שהוא אינו יכול לעלות ולפגוש את יעקב בארץ ישראל – כי הקדוש-ברוך-הוא שלח אותו לארץ מצרים למטרה מסוימת, ומוטלת עליו שליחות ממוקדת – להיות השליט והאחראי על העם המצרי. והוא לא מסוגל למעול בתפקיד ובשליחות שניתנו לו מאת האלוקים.
עם זאת, על-אף שיוסף עצמו לא היה יכול לעלות לאביו לארץ ישראל, הוא ביקש מאחיו להזדרז להביא את אביו אליו, כדי לפגוש אותו במצרים עצמה3.
יש כאן הוראה וקו-מנחה איך לקיים את שליחותו של הקדוש-ברוך-הוא:
כאשר מוטל על יהודי תפקיד לפעול בענייני תורה ומצוות ועבודת ה', עליו לבצע את התפקיד במלוא המרץ ובכל האחריות הכרוכה בכך, ולעשות כל מאמץ להגיע לשלימות הנדרשת בהקדם האפשרי.