העצה הטובה של יוסף
לאחר הפגישה המרגשת בין יוסף לאחיו, יוסף מבקש מהם לחזור ולעלות לארץ ישראל, לבשר ליעקב אביהם על מציאת בנו האבוד, ולהביא את יעקב למצרים. כך האב והבן ייפגשו שוב אחרי שנים רבות, והמשפחה תתאחד מחדש.
לפני שאחיו יוצאים למשימה החשובה, יוסף פונה אליהם ומבקש: "אל תרגזו בדרך". חכמי ישראל מסבירים, כי יוסף יעץ להם שלאורך כל הדרך ידברו ויתייגעו רק בלימוד התורה, ללא הפסק1.
לפי פשוטו, הסיבה לכך היא משום שבדרך הארוכה מארץ מצרים עד בית יעקב בארץ ישראל, אורבות סכנות וצפויים מכשולים. והעיסוק בתורה, מומלץ במיוחד כאשר זקוקים במיוחד לשמירה והגנה.
ואולם אם הסיבה לעיסוק בתורה היא סכנות הדרך, לא ברור: הרי קודם לכן התורה מספרת על כמה פעמים בהם השבטים נסעו מארץ מצרים לארץ ישראל – הלוך ושוב – ויוסף לא אמר להם דבר לגבי שמירה מיוחדת, למה דווקא כעת כרסם החשש בלבו של יוסף, והוא ראה צורך להשמיע אזהרה מיוחדת על כך?
תחילתה של גלות
ההסבר הוא, שכל הפעמים הקודמות בהם נסעו בני יעקב ממצרים לארץ ישראל ולהיפך, היו כדי לקיים את הציווי של יעקב אביהם – להביא מזון ותבואה ממצרים.
לכן, לא היה קיים חשש שיארע להם משהו לא רצוי בדרך, שהרי הם הולכים ושבים בשליחותו של יעקב אבינו – בחיר אבות האומה – ובוודאי לא יינזקו בדרכם (ושלוחי מצווה אינם ניזוקים).
לנסיעה הנוכחית, לעומת זאת, הייתה מטרה שונה – להביא את יעקב אביהם לארץ מצרים. ולמעשה, להתחיל את הגלות של בני ישראל במצרים למשך מאות שנים, כפי שהקדוש-ברוך-הוא אמר לאברהם אבינו ב'ברית בין-הבתרים'2. לכן, דווקא נסיעה זו עוררה חשש שהאחים יינזקו בדרך, ומכאן הצורך בשמירה והגנה מיוחדים.
לכן יעץ יוסף לאחיו – "אל תרגזו בדרך" אלא תעסקו בתורה כראוי. וזו תהיה ההגנה הטובה ביותר כי כאשר יהודי מאוחד עם התורה ודבק בה, אין אפשרות שחושך וצרות הגלות ישלטו עליו וייצרו לו, והשמירה וההגנה שלו מובטחת.
כשמאוחדים עם התורה
זה גם ההסבר לכך שלפני הירידה למצרים בפועל, יעקב שלח את בנו יהודה להקים בתי תלמוד ובתי הוראה תורניים, בארץ גושן שבמצרים. יעקב היה מודע לכך שירידה זו מהווה את תחילת הגלות הקשה והארוכה, והרי הדרך היחידה להתמודד עם הקושי הזה, ובסופו של דבר לצאת מהגלות – היא לימוד התורה, כדברי חכמים3: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".
והמסר לימינו ברור:
כל תוספת בלימוד התורה, אם בכמות – הוספה בזמני הלימוד, ואם באיכות – הוספה ביגיעה בתורה, מביאה להתאחדות עם התורה ועושה את האדם בן-חורין ומשוחרר מצרות הגלות, ומקרבת את הגאולה האמיתית והשלימה.
1. בראשית רבה, פרשה צ"ד ב'.