הליך הגילוי
פרשת השבוע פותחת בסיפור שני חלומותיו של פרעה מלך מצרים. בחלום הראשון, ראה פרעה שבע פרות שמנות עולות מהיאור, אחריהן עולות שבע פרות רזות – שבולעות את שבע הפרות השמנות.
בחלום השני, ראה פרעה שבע שיבולים מלאות ושמנות, כשלצידן צומחות שבע שיבולי חיטה שדופות ודקיקות. למרבה הפלא, שבע השיבולים השדופות בולעות את שבע השיבולים השמנות.
בעצת משרתיו, מזמין פרעה את יוסף הצדיק ומבקש ממנו לפתור את חלומותיו1. יוסף, בחוכמתו הרבה, מגלה לפרעה ששבע הפרות ושבע השיבולים השמנות, רומזות לשבע שנות שפע שיהיו במצרים. ושבע הפרות ושבע השיבולים הרזות, רומזות שמיד אחר-כך יהיה במצרים רעב כבד שיימשך שבע שנים.
ויש לתמוה: למה בכלל חשוב לפרט מה היו חלומותיו של המלך המצרי? הרי לכאורה די היה לכתוב בקצרה ולהודיע לפרעה על שנות השובע והרעב הצפויות, ומדוע חשוב לספר שהגילוי היה באמצעות חלומות של פרעה שנפתרו על-ידי יוסף?
בעקבות יוסף
הדברים יובנו על פי העיקרון, שכל מה שמתרחש בעולם נפעל על-ידי בני ישראל:
בפרשת "וישב", מסופר כיצד הקדוש-ברוך-הוא הודיע ליוסף הצדיק על העתיד הצפוי לו כמלך ושליט, דרך חלומות על אלומות חיטה וגרמי השמים שמשתחווים אליו2.
ומאחר שכל מה שקורה נפעל על-ידי בני ישראל, גם כאשר הקדוש-ברוך-הוא ביקש להודיע לפרעה על שנות השובע והרעב במצרים, היה זה באמצעות חלום כפול. בדיוק כמו ההנהגה שנקבעה אצל יוסף הצדיק.
אנחנו המחליטים
עיקרון זה מהווה הוראה בסיסית בחיי היום-יום של כל יהודי:
כאשר יהודי נתקל בניסיונות קשים בעבודת ה', בגלל תאוות ונטיות שליליות הנובעות מהעולם שסביבו, המלא גורמים שליליים, עליו לדעת שהדברים תלויים בו עצמו. העובדה שאצל היהודי עצמו יש הנחות-יסוד לא נכונות או רצונות ושאיפות שליליים, היא גורמת לכך שגם בעולם תהיה זכות קיום לדברים השליליים הללו.
יש הטועים לחשוב כי מאחר שהעולם מלא בניסיונות, על היהודי להתאים את עצמו למצב השורר בעולם, ולהנמיך את רף השאיפות הרוחניות. אך האמת הפוכה לחלוטין. יהודי צריך לדעת שהעולם וניסיונותיו נובעים ממנו עצמו, כי כאמור – כל מה שמתרחש בעולם, נפעל על-ידי בני ישראל.
לכן, אם ינתק היהודי את שכלו ולבו מהנחות-יסוד מוטעות ומרצונות לא רצויים, מובטח לו שהעולם יחדל מלהוות מונע ומעכב כנגדו מעבודת ה'.