השיבולים והקשרים
יוסף, בן הזקונים של יעקב אבינו, מספר לאביו ולאחיו את אשר ראה בחלומו, כיצד הוא ואחיו מקבצים ערימות תבואה בשדה ואוספים את הכל יחד. לפתע מתרחש דבר פלא, כאשר הערימות של כל האחים משתחוות אל זו של יוסף.
יוסף בסיפורו קורא לערימות התבואה בשם "אלומות", ובלשונו – "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה..".
רש"י מפרש את המילים "מאלמים אלומים" – "מאסרין אסרין, עמרין". כלומר, פירוש המילים "מאלמים אלומים" הוא 'קושרים קשרים' של שיבולי חיטה.
ונשאלת השאלה: מה מוסיף רש"י בפירושו, על המפורש בכתוב? הרי לכאורה ברור ש"מאלמים אלומים" הוא קיבוץ החיטה בשדה!
לצאת ל'שדה' ולקרב
להסבר הדברים, יש לשים לב למשמעות הפנימית של חלום יוסף1:
הפצת היהדות בין יהודים נוספים וקירוב אחינו בני ישראל לאבינו שבשמיים, היא נדבך מרכזי בעבודת ה'. גם יהודי שגר במקום של תורה, נדרש לטרוח ולצאת ל'שדה', מקום רחוק מתורה, ולהביא גם לשם את התורה והמצוות.
ההתעסקות עם יהודים הנמצאים ב'שדה', הרחק ממקום יישוב, נרמזת בחלומו של יוסף, בו נראתה מלאכת קיבוץ שיבולי החיטה בשדה.
ורש"י בפירושו רומז לנו, שעבודת קודש זו של קירוב יהודים לתורה ומצוות, צריכה להיעשות בצורה יסודית ומעמיקה.
כאשר מקרבים יהודי לתורה ומצוות בצורה רדודה וחלשה, יתכן שבפעם הבאה שהיצר-הרע ינסה לגרום לו להימנע מלימוד תורה וקיום מצוות, עצת היצר תתקבל – והיהודי לא יצליח לעמוד כנגדה. וזאת, משום שזהו קירוב שדומה לאיסוף שיבולי החיטה לערימות בודדות ונפרדות שאינן קשורות זו לזו.
כדי שהקירוב יהיה בר-קיימא, עליו להיות בצורה כזו שהיהודי המתקרב יתקשר ויתאחד עם עבודת ה'. ומדובר בקשר חזק ששום רוח לא תזיז אותו ממקומו, ושום דבר לא ימנע ממנו לעסוק בתורה ומצוות. כמו ערימות שיבולים שקשורות היטב זו לזו.
ממקורב למשפיע
וכיצד ניתן להגיע לידי כך שהקשר של היהודי המתקרב לתורה ומצוות, אכן יהיה חזק ואיתן – ללא חשש שלא יוכל להתגבר על יצרו?
את הדרך לכך רומז רש"י בדבריו שמדובר ב"עמרין" – שיבולי חיטה שניתן לזרוע אותם באדמה שוב ושוב, ובכל זריעה מפיקים מהם שיבולים חדשות ורעננות.
אם כן, זוהי הדרך להבטיח הצלחה בקירוב יהודים בצורה יסודית וברת-קיימא. הקירוב אמור להיות במידה כזו שהמתקרב עצמו יהפוך למשפיע המקרב אחרים. כמו שיבולת שחוזרת ומצמיחה שוב ושוב.
1. 'תורה אור', דף כ"ח ע"א.