סידורים אחרונים
בדרכו מחרן לארץ ישראל, בשלב ההכנות למפגש עם עשיו, יעקב מעביר את משפחתו לעברו השני של הנהר 'יבוק', בעוד הוא עצמו נותר לבדו מהעבר השני, לצורך סידורים אחרונים.
באותו הזמן, הופיע מלאך שניסה למנוע מיעקב להמשיך בדרכו. לאחר דין-ודברים ממושך ועימות ביניהם, מוסר המלאך ליעקב את דברי הקדוש-ברוך-הוא כי מעתה יהיה לו שם חדש: "לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל".
ונשאלת השאלה: לאחר ציווי כל-כך ברור ומפורש על שינוי שמו מ'יעקב' ל'ישראל', מדוע למעשה התורה ממשיכה לקרוא לו גם בהמשך 'יעקב', ולא מכנה אותו מכאן והלאה רק בשמו החדש 'ישראל'?
עבדים ובנים
להבנת הדברים, יש לשים לב למשמעות הפנימית של החלפת השם:
הקדוש-ברוך-הוא מכנה את בני ישראל בשני תארים. האחד הוא 'עבדים', ככתוב "יעקב עבדי"1, והשני הוא 'בנים', ככתוב "בני בכורי ישראל"2.
ההבדל בין השניים הוא, שכל אחד מהם מתייחס למצב שונה. לפעמים יהודי עובד את הקדוש-ברוך-הוא בדוגמת 'עבד', שבעצם מעוניין לפרוק את עול אדונו, אלא שמפני הפחד והיראה הוא מציית לאדונו. אם כן, עבודת 'עבד' היא עבודת ה' חסרת חשק וחיות אמיתית. עבודה כזו מיוחסת לשם 'יעקב'.
וכאשר יהודי עובד את הקדוש-ברוך-הוא כמו בן שעושה את רצון אביו מתוך אהבה רבה וחשק גדול לעשות את רצונו, הרי זו עבודת 'בן' שנעשית מתוך מידה רבה של חיות ולהט. ועבודה כזו מיוחסת לשם 'ישראל'.
לכן הקדוש-ברוך-הוא שינה את שמו של יעקב אבינו ל'ישראל'. כדי לתת ביטוי לרמה הגבוהה בעבודת ה' אליה יש לשאוף ולחתור, היא עבודת ה'בן'.
תהליך ממושך
אולם, יתכן שיהודי יתאמץ להגיע לדרגת 'בן', ולאחר תקופה ייווכח שניסיונותיו לא מניבים תוצאות. במקרה כזה, הוא עלול להתייאש וליפול ברוחו.
אך האמת היא, שאין שום סיבה להתייאש, כי כדי להגיע לעבודת ה' מתוך חשק וחיות רבה, מבלי צורך להיאבק ולהתגבר על ניסיונות, נדרשת תקופה ממושכת של הכנה באמצעות עבודת ה' ברמה של 'עבד'. רק לאחר מכן, ניתן להתעלות ולהתקדם לרמה של 'בן'.
זו הסיבה לכך שהתורה ממשיכה להשתמש בשם 'יעקב' המסמל את עבודת ה' ברמה של 'עבד', על-אף שקיימת דרגה גבוהה יותר. שכן, למרות עוצמתה וגדולתה של דרגת ה'בן', מוכרחים לעבוד את ה' תחילה בדרגת 'עבד', וללא ההכנה הממושכת הזו – לא ניתן להתעלות.