היכן הכבוד הראוי?
יעקב אבינו עבד במשך שנים ארוכות אצל דודו לבן הארמי, במהלכן נשא לנשים את שתי בנותיו – רחל ולאה, וגם את שתי השפחות שלהן – בלהה וזלפה. לאחר תקופה ממושכת, בה נולדו לו אחד-עשר בנים, החליט יעקב כי הגיעה השעה לעזוב את בית לבן ולשוב לארץ ישראל.
על הבריחה של יעקב ומשפחתו מבית לבן, נאמר: "ויקם יעקב, וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים". הוי אומר, יעקב הרכיב על הגמלים תחילה את ילדיו, ורק לאחר-מכן את נשיו. ויש לעיין: מדוע עשה כך יעקב, בניגוד להלכה הקובעת שהבעל נדרש לנהוג כבוד באשתו יותר מאשר בילדיו1?
רש"י בפירושו לפסוק זה כותב: "הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים". כלומר, יעקב הקדים את ילדיו לנשיו, לעומת עשיו שהקדים את נשיו לילדיו.
ואולם, לכאורה אין בדברי רש"י התייחסות מפורשת לתמיהה על מעשיו של יעקב, והשאלה במקומה עומדת: למה באמת יעקב הקדים את ילדיו לנשיו, ולשם מה התורה מספרת על כך2?
בנוסף, דרוש הסבר מדוע רש"י משנה בלשונו, וכותב "הקדים זכרים לנקבות" שלא כלשון הפסוק "הקדים ילדיו לנשיו"?
העדינות והטוהר של יעקב
אכן בדרך כלל, הקדים יעקב את נשיו לילדיו, כנדרש על פי ההלכה, כפי שמפורש בכתובים3. יוצא מן הכלל הוא פסוק זה, בו התורה אומרת שיעקב הקדים את ילדיו לנשיו, כדי ללמד ולשים דגש על התכונות העדינות והטהורות של יעקב אבינו.
לכך התכוון רש"י כשכתב שכאן יעקב "הקדים זכרים לנקבות" – יעקב אבינו היה צדיק טהור שלא ראה כלל בנשיו אמצעי למילוי תאוות העולם הזה, אלא העריך את נשיו על הזכות הגדולה שלהן להוליד ילדים ולהמשיך את הנצחיות של עם ישראל.
כיון שכך, הקדים יעקב את ילדיו הזכרים לנשיו הנקבות, על-מנת לתת ביטוי להערכה הרבה שלו לנשים כאימהות הילדים.
עשיו לעומת זאת, "הקדים נקבות לזכרים" – כי עשיו נשא נשים כדי למלא את תאוותיו המגושמות, ואילו ילדיו היו בעיניו כתוצר שולי. ולכן עשיו הקדים את נשיו לפני ילדיו, שכן בעיניו הרדיפה אחרי מילוי תאוות לבו, קודמת לייעוד האמיתי של החיים.
סדר עדיפויות
זו גם הסיבה לכך שרש"י כותב 'זכרים ונקבות' תוך שינוי מלשון הכתוב 'ילדים ונשים'. הכוונה היא להורות שיעקב הקדים את ילדיו לנשיו, לא משום שהוא מכבד את ילדיו יותר מנשיו, אלא לפי שבכך יש ביטוי לחשיבות שהוא מייחס להמשכיות ונצחיות העם היהודי.
וגם עשיו לא הקדים את הנקבות לזכרים מפני שכיבד את נשיו יותר מאשר את בניו, אלא משום שראה את הקשר עם ה'נקבות' כמטרה מרכזית בחייו.
עלינו ללמוד מעדינות נפשו והגישה הנכונה של יעקב אבינו, להעדיף את התכלית האמיתית של חייו – נצחיות העם – על פני מילוי רצונות אישיים ותאוות גשמיות.