יצחק בזכות אברהם
בפרשת השבוע מסופר בהרחבה על יעקב ועשיו – בניו של יצחק אבינו. והפתיחה מתייחסת אל יצחק עצמו, ככתוב: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק".
פרשני המקרא1 עמדו על כפילות הלשון המיותרת לכאורה – "יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" – ואמרו על כך הסברים רבים ושונים.
אולם, באופן פשטני ניתן להבין את הפסוק, שהתורה מספרת על "תולדות יצחק בן אברהם", ומיד מוסיפה ומבהירה שכל "תולדות יצחק" התאפשרו רק בזכות אברהם. ולכן באה התוספת המדגישה ש"אברהם הוא זה שהוליד את יצחק". כלומר, אברהם הוא זה שגרם ליצחק להוליד ילדים ולפעול להמשכיות הדורות.
פירוש זה הוא אמנם פשטני, אך גם חדשני ומעורר התפעלות. ויש להבין: מדוע באמת כל ההמשכיות של "תולדות יצחק" נגרמה רק בזכותו של אברהם אביו?
חינוך מדהים
להסבר הדברים, יש לשים לב לחינוך המדהים שאברהם אבינו נתן ליצחק בנו.
אברהם אבינו נקרא 'אברהם העברי'. שם בו הוכתר אברהם בעקבות העובדה שבתחילת דרכו היה בודד בעולם בדעתו ובאמונתו בה'. כמו אדם הנמצא מעבר אחד, וכל העולם כולו מהעבר השני2.
עם זאת, אברהם לא התבייש בדעותיו, ונהג לקיים את מצוות ה' בפרסום גדול לעין כל. למשל, את 'ברית המילה' של יצחק בנו, בהיותו בן שמונה ימים, חגג אברהם אבינו3 בסעודה גדולה מאד. לאירוע הגדול, הזמין אברהם את גדולי העולם בדור ההוא, ביניהם לוחמים מוכרים, מבלי לחשוש שיחלקו עליו או שיבוזו לו.
וכאשר עוג מלך הבשן שהיה ענק עצום מימדים, זלזל ביצחק ואמר בזלזול שביכולתו להורגו באצבע קטנה, ענה הקדוש-ברוך-הוא ואמר – "חייך, שתראה אלף אלפים וריבוא רבבות מבניו, וסופך ליפול בידם". ואכן, בסופו של דבר, עוג הענק נפל ומת בידי משה רבינו4.
האמונה תביא הצלחה
בזכות עוז הרוח והאמונה האיתנה של אברהם אבינו, ופעלו להפצת האמונה בבורא, מבלי להתחשב כלל בכל הלועגים והמרננים, הבטיח לו הקדוש-ברוך-הוא שגם צאצאיו אחריו ילכו בעקבותיו וימשיכו את דרכו.
וזו המשמעות העמוקה של התוספת "אברהם הוליד את יצחק". התורה מודיעה ומלמדת אותנו, שכל זרעו והמשכיותו של יצחק, הם רק בזכות אברהם אביו שצעד בדרך האמונה באומץ רב.
נהיה גם אנחנו ממשיכי דרכם של אברהם ויצחק. בשום מצב לא נתפעל ולא נחשוש מכל העולם העומד לנגדנו. נזכור כי אם נתאמץ, ננהג באומץ לב ונהיה חזקים באמונה בה', בוודאי נצליח והקדוש-ברוך-הוא יעניק לנו גמול ושכר רב על עמלנו – בגאולה האמיתית והשלימה.