שובם של הניסים
בפרשת השבוע, מגוללת התורה באריכות את פרשת הדברים של נישואי יצחק אבינו ורבקה אִמֵנוּ. לאחרי שאליעזר עבד אברהם מסיים את שליחות אדונו, ומביא את רבקה אל בית אברהם אבינו, מסכמת התורה: "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה…".
רש"י מפרש על כך, שבבית אברהם אבינו התרחשו דרך קבע שלושה ניסים נפלאים: נר השמן ששרה אִמֵנוּ הייתה מדליקה בערב שבת, היה ממשיך ודולק באורח פלא במשך כל השבוע. הבצק ששרה הייתה לשה ומכינה לאורחים, היה מתרבה בצורה על-טבעית. וענן גדול היה שורה תמיד מעל אוהלו של אברהם.
לאחר פטירתה של שרה, שלושת הניסים האלו חדלו מלהתרחש בבית אברהם. כעת, כאשר יצחק הכניס את רבקה אל הבית, שלושת הניסים חזרו והופיעו. והדבר שימש ליצחק הוכחה שרבקה היא צדקת, ולכן "ותהי לו לאשה".
נשאלת השאלה: מה המקור לדברי רש"י על שלושת הניסים וחזרתם? הרי בפסוק עצמו אין שום אזכור על כך!
שלוש מילים, שלושה ניסים
ההסבר הוא, שרש"י שם לב לדבר פלא בלשון הפסוק.
התורה אומרת: "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה". לכאורה, די היה לכתוב שיצחק לקח את רבקה לאשה, ותו לא. מדוע התורה מאריכה כל-כך וכותבת גם את המילים "האוהלה שרה אמו" שלכאורה לא מוסיפות שום עניין?
התמיהה הזו הביאה את רש"י למסקנה, כי בשלוש המילים הללו התורה רומזת לשלושה ניסים שהתרחשו כאשר רבקה אמנו נכנסה לאוהלו של אברהם:
"האוהלה" – רמז לענן הכבוד ששכן דרך קבע על האוהל של שרה. "שרה" – לישת הבצק היא נס שקשור לשרה אמנו, שרק היא עסקה בו1. "אמו" – נס הקשור לנרות שבת, שמהוות מִצְוָה מיוחדת לאמא בביתה.
ואכן, לאחר שיצחק ראה כיצד שלושת הניסים הנפלאים הללו ממשיכים להתרחש גם אצל רבקה, "ותהי לו לאשה".
גם לפני החתונה
בסיפור זה, יש לשים לב לדבר משמעותי ביותר:
כאשר הגיעה רבקה לארץ ישראל כדי להינשא ליצחק, היא הייתה בסך-הכל בת שלוש. בולטת כאן העובדה שעוד לפני נישואיה, רבקה הדליקה נרות-שבת וקיימה את המִצְוָה בהידור, ורק אחרי שנכנסה לאוהל שרה והניסים שהיו בימי שרה חזרו, נישאה רבקה ליצחק.
מכאן שמצוות הדלקת נרות שבת, אינה שייכת רק לנשים נשואות ובנות בוגרות, אלא כדאי מאד ללמד ולחנך2 את הבנות להדליק את נרות השבת כבר מגיל צעיר ביותר. וכך להפיץ אור של קדושה בבית היהודי.